קול סהרורי במפלגה הדמוקרטית

ג'ון קרי, מזכיר המדינה לשעבר, מעולם לא חשב שיעמוד מול מפגינים הטוענים שאינו עושה מספיק למען הפלשתינים. הוא התנגד למי שאמרו שארה"ב לא צריכה להתערב בסכסוך, תמך פומבית בפתרון שתי המדינות, בפינוי ההתנחלויות וברעיון ירושלים כבירה משותפת לשני העמים. אפילו בנאום הפרישה שלו ממחלקת המדינה, הזכיר את "סיום הכיבוש". לא רק שהקדיש חלק גדול מתפקידו לנושא הפלשתיני, הוא אף היה ממובילי ההחלטה האמריקנית שלא להטיל וטו על החלטה אנטי־ישראלית באו"ם.
אך לפני כמה ימים, בעודו נואם בעצרת תמיכה של המועמד הדמוקרטי לנשיאות וסגן הנשיא לשעבר, ג'ו ביידן, הפריעו לנאומו פעילים אנטי־ישראלים שהניפו שלטים בנוסח "פלשתינים צריכים להיות חופשיים" או "לסיים את אי־הצדק הישראלי". היו אלה פעילי ארגון שמאל קיצוני שולי,
"קול יהודי לשלום" שמו, המתנגד לעצם קיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל. בימים אלה של בחירות מקדימות לנשיאות, ארגון זה, וארגוני שמאל נוספים, דורשים מהמועמדים לשנות את יחסם לישראל. המתונים יותר דורשים להתנות את הסיוע לישראל, "קול יהודי לשלום" מבקש להפסיקו לחלוטין.
קרי הוכיח במילים ובמעשים שהוא מוכן להתפשר על טובתה של ישראל למען אשליית השלום עם הפלשתינים. אך עבור ארגוני השמאל הקיצוני בארה"ב, אין די בכך. הם לא יחדלו עד שמדינת ישראל תחדל מלהתקיים, לפחות כמדינה יהודית, כפי שמעיד שירם "מן הים לנהר (התיכון לירדן), פלשתין תשוחרר".
מיעוט מקרב המועמדים הדמוקרטים בבחירות המקדימות לנשיאות כבר אימצו את ההצעה להתנות את הסיוע לישראל. הם הסמן השמאלי ביותר של המפלגה, אך הם מוצאים בהדרגה את דרכם למרכז. כעת עולות על הדעת שתי אפשרויות. האחת היא שהפעילים הקיצוניים יצליחו לשכנע את חברי המפלגה בחזונם ההזוי, והשנייה היא שהרוב הדמוקרטי המתון יבין שקבוצות סהרוריות אלה הלכו רחוק מאוד, בואך מחוזות האנטישמיות והפקרת היהודים בישראל לאיומים קיומיים, ויקיאו את הפעילים הללו מתוכם.
הסיכון הגלום באפשרות הראשונה גדול מדי, ולכן עלינו לתלוש את המסכה מעל פניהם של הגורמים האנטי־ישראליים במפלגה הדמוקרטית. עלינו להסביר שלמרות שהשלטים שלהם זועקים צדק וחופש, חזונם אומר חיסול מדינת ישראל כמדינה יהודית והפסקת הסיוע לישראל, והותרתה בעמדת נחיתות, חשופה למתקפות. העובדה שרעיונות הזויים אלה הגיעו לשולי הלגיטימיות בפוליטיקה האמריקנית, היא סיבה לדאגה. זהו קול שצריך להיות מוקצה מחמת מיאוס. למעשה, הוא צריך לזכות ליחס המגיע לכל קריאה אחרת לזנוח בעלי ברית ושותפים לדרך בשם הפוליטיקה.