הכוכבים מסתדרים לממשלת מיעוט

ממשלת מיעוט של השמאל בתמיכת המפלגות הערביות היא התסריט שממנו לכאורה כולם בורחים. כולם מעדיפים אחדות, הלוא כן? ליברמן לא ייתן לזה יד, גם שלישיית תלם לא תסכים, ואפילו גנץ מבין את הבעייתיות הכרוכה בלהיות תלוי ברשימה המשותפת. האם לא קיבלנו השבוע הדגמה לגבולות המותר והאסור בהפעלת כוח צבאי בקואליציה שבה חברות דמויות כמו עאידה תומא סלימאן ועופר כסיף?

אבל אם הכוכבים הסתדרו בשבוע שעבר למימוש פעולת חיסול בעזה, ייתכן שהם עומדים להסתדר השבוע לצורך הוצאתה לפועל של תוכנית לסיכול פוליטי שגם הוא, כמו החיסול, תוכנן הרבה זמן מראש, ורק המתין לעיתוי המתאים. כן, השבוע הזה עשוי להיות הרגע שבו חלומם של ליברמן וטיבי לסלק את נתניהו יצטרף למאוויים של לפיד, יעלון ואשכנזי.

ואולי צריך לחדד: כך או כך, נקבל סוג של ממשלת אחדות. אם לא בין הליכוד לכחול לבן, אז כנראה קואליציית "רק־לא־ביבי". מ"ישראל לפני הכל", ל"סילוק נתניהו לפני כל דבר אחר". ברור שדבר לא מחבר אידיאולוגית את ליברמן עם עודה, את הורוביץ ושפיר עם האוזר והנדל. התיעוב ההדדי שם חריף. אבל נבחרי הציבור האלה נכונים להניח את האידיאלים הגדולים בצד - בחלקם אפילו לבגוד בערכים המקודשים להם ולבוחריהם - כדי להגשים חלום. התסריט הזה ריאלי מכפי שחושבים; לא צריך בשבילו את כל הרשימה המשותפת.

אפשר יהיה לשרוד את הביקורת הציבורית, בפרט אם הגשת כתב אישום נגד נתניהו תמשוך את תשומת הלב התקשורתית. במצב של הגשת כתב אישום נתניהו עשוי להיות מנוטרל, והגוש יהיה הרבה יותר קל לפירוק. אפשר לפתות חלקים ממנו בהבטחה אמורפית למהלך היסטורי דוגמת סיפוח בקעת הירדן. הערבים כבר עשו את שלהם, הם יכולים ללכת.

אבל לתוכניות יש נטייה להשתבש. כרגע הדבר החשוב שצריך להיות ברור למחנה הלאומי הוא שפוליטיקאים מהימין עשויים לתת יד וקול להקמת ממשלת מיעוט בעלת אוריינטציה שמאלית מובהקת - מספיק שמאלית אפילו בשביל הרשימה המשותפת. ממשלת המיעוט הזו תוקם על יסוד הסכמות, הבטחות וקווים קואליציוניים. אין שום ערובה שהיא תתפרק כל כך מהר, ואין שום סיבה שהמעורבים בה יוותרו על מימוש ההבטחות שניתנו להם.

ליברמן, אם להודות על האמת, לא יסתום את האף: הוא יתבשם מניחוח החיסול הפוליטי של האיש שהיה חברו ובנה לו את הקריירה. כעת הוא נחוש להוביל את המעשה היחיד שיותיר חותם בכל שנותיו בפוליטיקה. על זה תהיה מורשתו, והוא חי עם זה בשלום. קשה לדעת מה עובר על אלי אבידר ועודד פורר, ואם הם מודעים להימור שהם לוקחים פה על חשבון המדינה.

מהפך במובן העמוק של המילה, של ניצחון דרך אידיאולוגית אחת על האחרת, אין כאן. והמבנה האידיאולוגי המעוות, התמהיל עתיר הניגודים הזה, בצירוף העובדה שהתמיכה בנתניהו לא תיעלם במהירות, לא יכולים להצדיק תקווה ליציבות. למעשה, אלה בדיוק חומרי הגלם למשבר פוליטי מתגלגל.