ביום חמישי התראיין אביגדור ליברמן לירון דקל ולעמית סגל בכאן רשת ב'. במשך דקות ארוכות סירב להתייחס להתנהלות המשטרה והפרקליטות סביב חקירות נתניהו באופן כללי וחקירת יועציו של ראש הממשלה בפרט. התפתחות אחרונה זו הזכירה את פרשת מעצרם של יועציו הקרובים של ליברמן באמצע קמפיין הבחירות 2009. ליברמן סירב בראיון להביע כל דעה, לא כל שכן להשמיע דברי ביקורת על המשטרה.
הרכות הפתאומית של ליברמן ביחס למשטרה ולגורמי האכיפה מעלה סימני שאלה ומחדדת היבט שעד כה זה לתשומת לב מועטה יחסית במסגרת ניתוח התנהגותו המסתורית של יו"ר ישראל ביתנו. למרות היריבות הפוליטית הקשה בינו לבין נתניהו, קשה להבין איך האיש שבמשך כל כך הרבה שנים טען שהוא נרדף, שמצא את עצמו יותר מפעם בסיטואציה שבה נמצא כעת ראש הממשלה, ושמעולם לא שקל במיוחד מילים כשהתבטא נגד גורמי האכיפה - לא מוכן לומר משהו קונקרטי, או לכל הפחות לחזור על דבריו הקודמים, בעיתוי הנוכחי. הוא תלה את התחמקותו ב"טיימינג", ואכן, הטיימינג הוא המפתח להבנה.
התנהלותו של ליברמן בעקבות בחירות מועד א' טרם פוענחה עד היום; התעקשותו המשונה והלא צפויה על קוצו של סעיף בחוק הגיוס, שכזכור לא היה דגל מרכזי במיוחד במהלך תעמולת הבחירות של ישראל ביתנו. ההפתעה היתה במקומה: ליברמן היה לכאורה מחויב טוטאלית למחנה הלאומי ולימין, ובמסע תלאות של משא ומתן קואליציוני החליט לתת גט כריתות לבית הפוליטי שבו צמח.
ליברמן ממוסגר אפוא כמי שסיכל את הקמתה של ממשלה ימנית ואינו מחויב עוד אידיאולוגית למחנה הלאומי, אבל דבר אחד נעלם מכל הסיפור: במעשיו ליברמן גם עצר מהלך היסטורי לרפורמה במערכת המשפט ולהסדרת היחסים שבין הרשויות - המבצעת, המחוקקת והשופטת. במילים פשוטות, לליברמן יש חלק לא מבוטל - אם לא קרדינלי - בסיכול המהפכה המשפטית.
כשבשמאל מריעים לליברמן ש"הציל" את ישראל מנתניהו, שמגיעה לו מחילה על כל חטאיו מכיוון שהוא "הציל את מדינת ישראל שצעדה לעבר התהום", מתכוונים בדיוק לזה. לא ל"הסתה" ולא ל"פילוג" ול"שיסוי". אלה הם מסכי עשן. מה שמאיים באמת על השמאל ועל האליטה הוותיקה הוא אובדן מעוזי שליטה ומוקדי השפעה בעקבות רפורמות בממשק שבין פוליטיקה ומשפט, שהוצגו כמו גלישה למשטר דיקטטורי.
"הדמוקרטיה ניצלה", הם צוהלים מאז ה"ברז" של ליברמן - אין מילה אחרת - והם מתכוונים לכך שמהלכים בכיוון רפורמות בוועדה למינוי שופטים, פסקת ההתגברות, הפרדת תפקיד היועמ"ש, הגבלת כוחה של מערכת אכיפת החוק ביחס לרשות המחוקקת והמבצעת, ולמעשה הפרדת הרשויות - הוקפאו עד להודעה חדשה, ולמעשה מוסמסו.
יש להניח שגם בנושא זה ליברמן כבר לא ישמיע את העמדות הנחרצות שהשמיע בעבר. הוא חבר לציר שהוקם כדי לעצור את ריסון הרשות השופטת וגורמי האכיפה, והתשובה לשאלה "למה" - היא על אחריותכם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו