היומן הוא ידידו הטוב ביותר של האדם. אם אני צריכה לתמצת את תפיסת עולמי המעשית הרי זו התורה כולה. סבא היה אומר, "אם את צריכה משהו תרשמי על צעטלע", ההורים ציוו "תכתבו ביומן", ולמרות שהאבולוציה מחייבת שבדור שלי הלו"ז יהיה דיגיטלי, אני מסרבת לנטוש את ידידי הוותיק, סלע קיומי, דפים ממוספרים עם שורות וזמנים המאוגדים כרונולוגית בתוך כריכה קשה.
בכל אלול אני מקיימת את הטקס החשוב הזה, בוחרת חנות לצורכי משרד, יושבת בה שעה ומשווה בין האפשרויות.
לכל הכתבות, הדעות והפרשנויות של "ישראל השבוע"
כמו באתר היכרויות אינטרנטי אני מסמנת לי את היפים ביותר, הנוחים ביותר, המיוחדים ביותר, טובי יומנינו, ואז מנפה - בזה התאריך הלועזי גדול מדי ואת העברי קשה למצוא, כאן אין שעות של זריחה ושקיעה, וזה יקשה עלי עם זמני הדלקת נרות בשבת, בזה הפונט לא עדכני והכריכה של ההוא יותר מדי נוצצת.
אחרי שבחרתי (הפעם הוא מוזהב), אני קונה מדבקות. מצוירות, כאלה שהמתבגרים שלי כבר פוסלים על הסף. אני מסמנת בהן את כל הימים המיוחדים בשנה: ימי ההולדת של הילדים (הם תמיד בודקים אחר כך איזו מדבקה שמתי לכל אחד), של ההורים (אפילו שהם מתכחשים לימי ההולדת של עצמם), של סבא וסבתא (אלוהים תעשה שתמיד אסמן גם את שלהם), של האחים והאחיינים (רוב המדבקות בסוף הולכות על זה), של בן הזוג (היחיד שמקבל מדבקה גם בלועזי) ושל עצמי.
הדפדופים לצורכי הדבקה הם המפגש הראשון שלי עם השנה החדשה. כך אני יודעת מה צפוי לי, האם היא תהיה מעוברת, האם חנוכה יוצא על כריסמס והאם תשעה באב יחול שוב בשבת.
לאן נעלם שבוע מהחיים שלי?
הפעם בדקתי גם מתי יוצאים לחופש פסח במוסדות החינוך ובהתאם לכך מתי כדאי להזמין טיסה משפחתית לטיול בר מצווה כי ככל שמקדימים להזמין מפחיתים לשלם, באיזה תאריך עברי יוצא הגיוס של הגדול (אולי עד אוגוסט יהיה שלום), ומתי יוצא המסע של השמיניסטים לפולין.
פרט אחד מפחיד שמרתי לסוף: באילו ימים יחול ראש השנה. כללי הלוח העברי מורים לנו שלא אד"ו ראש ולא בד"ו פסח, כלומר לא יחול ראש השנה בימים ראשון, רביעי ושישי. למה? בחודש תשרי מסדרים כך את החגים כדי שלא ייפול יום כיפור סמוך לשבת - לפניה או מייד אחריה - ואז יהיה לנו רצף של שבתונים שבהם אסור לעשות מלאכה. וגם כדי ש"הושענא רבא" לא ייצא בשבת, כי בהושענא רבה על פי המנהג חובטים ערבות, ובשבת אסור לחבוט ערבות כי הן עלולות להיקטף ולהיתלש ועוד (גם ככה קשה להיות ערבה).
איפה בית הדין שיעדכן את "שולחן ערוך"? ירח מלא בעמונה // צילום: מרים צחי
מכאן נגזרת הסיבה לכך שפסח לא ייחגג בימים שני, רביעי ושישי, כי מספר הימים מראש השנה עד פסח תמיד יהיה זהה (163, שזה אגב "אזני המן" בגימטריה).
חששתי מאוד שבתש"ף, כמו בשנים עברו, ראש השנה יתחבר לשבת, ונמצא את עצמנו עם כמעט ארבעה ימים בלי סלולר, מחשב, עט וחיים נורמליים. זכרתי את החג המרובע הזה כלא הוגן. אבל כשפתחתי את היומן גיליתי שראש השנה ביום ראשון בערב, כלומר ראשון עד שלישי. זאת אומרת שמסיימים עם שבת ולמחרת כבר מתארגנים לחג. וואלה, חשבתי שהכי גרוע זה רצף של ראש השנה עם שבת, אבל עכשיו מול השבת־הפוגה־חג הזה אני חוזרת בי.
האהבה שלי לחגים מושתתת על המנהגים שבהם, ועל התוכן ועל הנוסטלגיה ועל החינוך, אך לא פחות ואולי בעיקר – מושתתת חיבתי על השגרה. כמו שוקולד טוב שאי אפשר להעריך אם לא אוכלים סלט, כך אני זקוקה ליומיום הפשוט שלי כדי להתרגש ולצפות ליום טוב. יותר מדי סוכר זה נזק, וגם יותר מדי חופש משימתי.
לא יכול להיות שההלכה מאפשרת מציאות שבה אני לא שמחה לקראת חג, חשבתי בהביטי מאוכזבת ביומן שזה עתה בחרתי. לא ייתכן שהלוח העברי גוזר עלי לבשל שבוע ברצף ולא נותן לי יום או יומיים להתאושש לפני שאני נכנסת שוב למערבולת המסורתית הזאת.
אפשר להתארגן, נכון, כשזה חג מותר לבשל, אבל מי עומדת בזה כשאסור להדליק כיריים, להפעיל תנור ולכבות רגע לפני שנשרף? למעשה, המשמעות היא ליטול שבוע שלם מהחיים שלי ולהציב אותו במטבח, ברמי לוי, בניקוי יבש. לדאוג למספר מוגזם של חולצות לבנות מגוהצות לבנים, לגוון תפריטים, לשבת יותר מדי ארוחות ליד שולחן במקום להימרח על הדשא עם המחשב. ניחא יום אחד, אבל יומיים שיוצאים מייד אחרי שבת?
ערך חינוכי - בברלין
בתורה כתוב שראש השנה הוא חג של יממה אחת, הסיבה להיותו יומיים היא כי פעם התקשו לחשב את המולד המדויק של הירח. היו מדליקים משואות בהרים כדי לבשר על תחילתו של חודש, ובית דין מיוחד היה מקשיב לעדים שראו את המדורות האלה, וגם אז לא היו בטוחים מתי בדיוק יוצא א' תשרי. כדי להיות מכוסים החליטו לחגוג יומיים. לי יש יומן, למה אני צריכה לשהות יום נוסף בחג שאמור לציין את היום הראשון בחודש?
לא בא לי. הלכה זאת הלכה וחוץ מלנדנד לרבנים אמיצים אין לי דרך לשנותה, אבל כשהבנתי שכך ייראה חודש תשרי עזבתי את היומן על השולחן והתחלתי לחפש חלופות בגדרי המותר: אולי נברח לווילה מנותקת בגליל? אולי נתעלק על אמא? ואולי בכלל נעשה את החג בברלין! יש שם מניינים, אפשר לטוס במוצאי שבת ולהעביר חג בסיורים רגליים במיטב אתרי השואה, וכך אני מצד אחד יוצקת ערך חינוכי ודתי לשלושת הימים האלה ומצד שני לא משתעממת מאותו שולחן, אותה שכונה ואותה טבחית. דמיינתי את עצמי מפליגה למקום אחר, וזה היה נפלא. בעיקר כי לקח לי חמש שניות להתעורר מהסיוט הזה.
את האידיליה המדומה קטע זמזום ווטסאפ מאחד החברים במניין שלנו באפרת: "בראש השנה אהיה שליח ציבור בשחרית, אני מצרף כמה מהמנגינות שילוו אותנו בתפילה", וצירף 8 לינקים ליוטיובים של קרליבך, יאיר רוזנבלום ומשפחת ואך, כדי שנתאמן מראש ונשיר יחד בהרמוניה בימים המקודשים. התפילות האלה הן דלק שמחזיק אותי אופטימית עד טבת! ואין אותן בשום מקום אחר.
אל חזון האסקפיזם השתרבבו רימון וסלק, לביבות כרישה וגזר ותמרים. שולחן החג שלנו שווה גם שבוע של שביתה מסלולר, מחשב ועבודה, והתפילות בבית הכנסת באפרת הן דלק שמחזיק אותי אופטימית עד טבת. כלומר, מן הראוי שיתכנס בית דין ויעדכן את השולחן ערוך שאפשר לפתוח יומן ולראות מתי זמן מולד הירח וכך לקצר את החג ליממה הראויה לו, אבל עד אז מוטב להירגע ולחשוב איך עושים את החג הזה נעים.
מהיומן של שנה שעברה הוצאתי את הדף שעליו כתבנו באלול דאשתקד סימנים חדשים לשולחן החג: אגוזי מקדמיה כדי שנתקדם באקדמיה; שקדי מרק שנהיה תלמידים שקדנים; קולרבי שנשמע בקול הרבי; ענבים שנהיה ענווים...
והדבקתי לבבות ורודים בראשון־עד־שלישי של ראש השנה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו