כן, נחוץ קוד לבוש בבתי הספר

אשמים חדשים נמצאו בחינוכם הלקוי של בני הנוער בישראל: מנהלי בתי הספר. כך לפחות סבורים כמה ראשי ערים ושדולת הנשים. במכתב פוגעני ומאיים למדי שקיבלו מנהלי בתי הספר, הממוען גם למנכ"ל משרד החינוך, עם העתק למשנה ליועמ"ש, נכתב: "נבקשכם להורות למנהלי ולמנהלות בתי הספר הממלכתיים, היסודיים והתיכונים לבדוק את תקנוני הלבוש שלהם, לעדכן אותם בהתאם לתפיסות שוויוניות, בהתאם למצאי בחנויות ולנוחיות הילדות והנערות, ולאכוף אותם בצורה שוויונית ולא משפילה". על החתום: ראשי שדולת הנשים.

המכתב מצטרף לסרטונים של ראשי הערים שהצטלמו במכנסיים קצרים בשילוב ביקורת כלפי מנהלי בתי הספר: "לא ניתן יד למשטור גופן של תלמידות בבתי הספר ברחבי הארץ". מפתיע שראשי הערים לא ראו בכך משום החלשה של העמדה הערכית של אנשי החינוך, שהם עצמם מינו להוביל את החינוך בעריהם.

העמדה העקרונית של שדולת הנשים וראשי הערים לוקה בכשל. כדי להסבירו, נרחיק לניו יורק, שם קידם ראש העיר מייקל בלומברג חוק להגבלת גודלן של כוסות השתייה במסעדות ובדוכני המזון המהיר. צמצום צריכת השתייה הממותקת באמצעות הקטנת הכמויות נתפס כאמצעי לטיפול במגפת השמנת היתר בארה"ב. מבעיה לאומית זו סובלת בראש ובראשונה האוכלוסייה הענייה, הצורכת מזון לא בריא ועתיר קלוריות. רבים טענו שגישתו של בלומברג פטרונית, משום שהיא שוללת מאנשים בוגרים את הזכות להחליט בעצמם כמה שתייה יצרכו. בדיוק כך, יסבירו, גם התערבות המנהלים בלבוש התלמידים היא בגדר התערבות "פטרונית".

אך תהיה זו טעות לחשוב שבחירתן של בנות 12 בחברה הקפיטליסטית להתלבש במכנסונים קצרצרים ובחולצות הדוקות היא אוטונומית. קודים של אופנה מוכתבים על ידי תעשייה המגלגלת מיליארדים, באמצעות פרסומות ודוגמניות על המבהירות כיצד צריך להיראות ומהי גזרת הגוף ה"נכונה". הראשונות להיפגע מגורמים עוצמתיים אלה הן נערות שנקלעו למצבים חברתיים ואישיים מורכבים. נערות במצוקה חברתית הן הראשונות להתכופף בפני תכתיב האופנה, שמסריו מקופלים יפה־יפה במדפי רשתות האופנה.

זו חובתם של מנהלי בתי הספר להתנגד לתכתיבי אופנה אלה, גם כשהדבר לא פופולרי וחושף אותם לביקורת משתלחת. ודאי שאין מקום למסדרי לבוש, לקוד מפלה או לאכיפה סלקטיבית על בסיס מגדרי. אבל אין ראוי וחינוכי מעמידה על נורמות בסיסיות של הופעה חיצונית בבית הספר.

תלונתה של שדולת הנשים לוקה באי־הבנה של אורח החיים הבית־ספרי ובטבעם של מתבגרים ומתבגרות. הדרישה לעדכן את קוד הלבוש "בהתאם למצאי בחנויות" היא תפיסה מעוותת ואנטי־חינוכית, המשתפת פעולה עם תרבות הצריכה הנצלנית ועם תכתיבים קפיטליסטיים וסקסיסטיים הפוגעים לפני הכל בחוליה החלשה ביותר בקרב בני הנוער. מה חינוכי יותר מלהעניק לנוער מרחב מוגן מהלחץ התרבותי הדורסני הזה?