דרוש מו"מ קצר

בנימין נתניהו קיבל 28 ימים להרכיב את הממשלה הבאה, ואם יהיה צורך וטעם, יוסיף לו שמעון פרס עוד 14. לאחר ש-82 ח"כים המליצו להפקיד בידיו את מלאכת ההרכבה, אין טעם שהמשא ומתן ישתרך עד לרגע האחרון, כפי שנהגו ראשי ממשלה בעשרות השנים האחרונות. נתניהו ירשום לעצמו הישג אם יסיים את המלאכה בתקופה הראשונה שהועמדה לרשותו, והמפלגות המועמדות להשתתף בקואליציה מתבקשות לסייע בנדון.

כיצד? לגשת מן הדקה הראשונה לניהול המשא ומתן המסועף בתחושה כי הוא מתקיים כבר בתקופה השנייה, האחרונה. כשהזמן בוער ההסדר מגיע. חבל על הזמן.

כאשר מנהלי משא ומתן מנוסים כיצחק מולכו וכדוד שמרון נכנסים מטעם הליכוד למבוך המורכב, למסדרון שיש לו הסתעפויות שונות, ראוי לשקול טקטיקה שטרם נוסתה ב-64 שנות קיומה של הכנסת. המתווה הוא כזה: שרטוט של ארבע או חמש תבניות קואליציוניות המשתרעות על פני הרכבים שונים בני 73-64 ח"כים ועוד שבעה מיהדות התורה הממתינים לתמוך מהעורף. ביחס של שלושה ח"כים על כל שר, יהיו בממשלה כזאת 24-21 שרים. בשלב זה יש להציג את המתווים לכל המפלגות המועמדות להצטרף ולבקשן כי יבחרו בדיונים פנימיים (אפילו סודיים) את הרכב השרים אשר ייצג אותן בכל אחת מן הממשלות שתקום.

ברגע שבו יידעו מי יהיו שבעת שרי הליכוד או שלושה-ארבעה נציגי ש"ס, ולצורך הדיוק האריתמטי מוסיפים את סגני השרים כאילו היו מחצית השר - נוצרים הרכבים אישיים ברורים לכל מצב שייגזר מן המשא ומתן. לפני מנהלי המשא ומתן יהיו ארבע או חמש ממשלות חלופיות, ואפילו לא יפרסמו את שמות המועמדים לכהן כשרים - הכל יתנהל במהירות הבזק.

זאת מפני שאין ויכוח ממשי על קווי היסוד. הכל מניחים כי תהיה התקדמות ממשית אך מסוימת בלבד לעבר שוויון בנטל; והכל מבינים שלא יהיו שרים בלי תיקים, אך תוצג תוכנית חלופית של יש עתיד לשינוי מבנה הממשל; והכל יודעים כי המשק זקוק לתקופת החלמה כואבת; והכל יודעים כי המציאות הבינלאומית - המבוססת על עמדת הממשל האמריקני וההחלטות האנטי-ישראליות המתקבלות באו"ם - תכתיב לנתניהו התגמשות ניסוחית (לפחות), וברור כי נפתלי בנט לא יפרוש מן הקואליציה כל עוד תטפל בזוטות ולא תציע לכונן מדינה פלשתינית. בנתונים אלה, וכאשר ההרכב המוצע של השרים מסוכם-על-תנאי, אפשר לסיים את המשא ומתן כהרף עין.

גם זאת: הליכוד מעוניין בממשלה כה רחבה שאפילו תפרוש ממנה יש עתיד - השלטון לא יתערער והבחירות לא יוקדמו. אפשר להבין זאת, אך הסיכוי מצומצם. מפני שאם התנועה או קדימה יוכלו להוסיף להעניק לממשלה כזאת רוב פרלמנטרי - סביר שאף לא אחת מהן תרצה להישאר בקואליציה כנציג יחיד של גוש המרכז-שמאל. חבל לבזבז זמן על אריתמטיקה כזאת.

הגיעה העת לומר לנתניהו ולנציגיו בלשון צבאית מוכרת: "נוע, נוע".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו