יום חולין, אבל חג שמח

היום מגיעה אל קו הסיום מערכת הבחירות לכנסת ה-19, שהיתה המוזרה-שגרתית, שקטה-סוערת, צפויה-מפתיעה מרובן - אם לא מכולן.

כל הנחות היסוד שנחשבו כאקסיומות עברו הליך של סריקה והטלת ספק, עלייה וירידה. אם גם בסופו של דבר נראה כי כמה מהן אכן יתממשו, הן לא הנחו את מסע הבחירות לכל אורכו.

ההנחה היחידה אשר החזיקה מעמד לאורך כל המחלוקת, אם כי גם היא איבדה מעוצמתה בשלבים האחרונים, היתה כי בנימין נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה. אבל ככל שנערמו סקרי דעת הקהל ופורסמו בכלי התקשורת, התחזק הקונצנזוס מימין ומשמאל שלפיו ניהוג הקואליציה יהיה קשה מאשר בארבע השנים שחלפו.

ההנחה כי בנימין נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה יצרה אווירה שלא התבססה על מצב עובדתי כאילו חזרה ישראל להצביע בשני פתקים. לפי אותה שיטת הצבעה היה אפשר להצביע לנתניהו לראשות הממשלה, אבל להחלישו בהצבעה למען שותפיו-בכוח בקואליציה. זו גם התחושה ב-2013, אם כי עתה אין לכך יסוד. מצביעים בפתק אחד. גם זה עלול להכביד על הרכבת הממשלה הבאה, ובעיקר על ניהול הקואליציה העתידית.

איזו קואליציה? הכל תלוי בתוצאות הבחירות. ככל שהן יהיו קרובות לתיקו, יהיה צורך במאמץ מטעם המועמד לראשות הממשלה לחצות את קו התפר המפריד בין שני הגושים. הדעת נותנת כי נתניהו יקרוץ ליש עתיד, אבל אפילו יאיר לפיד קיבל על עצמו כמה התחייבויות שיכבידו עליו להיענות.

הקושי העיקרי הוא שהקלפיות נפתחות הבוקר, ולפי הערכת הסוקרים כחצי מיליון בוחרים, רובם נשים, טרם החליטו איזה פתק להטיל. הם יודעים מה טווח הבחירה שלהם, אבל בכמה גיזרות רדיוס ההכרעה מפתיע, למשל מנדט ואולי יותר של חילונים המשתרע בין הבית היהודי לבין יש עתיד.

בסך הכל החידה מרתקת. היא תפוענח הלילה החל מ-22:00. בכל מקרה, גוש הימין יהיה גדול במשהו מן המרכז-שמאל. הפער ישפיע על תוכן המשא ומתן. גם על משכו.

ברחובות ייראו היום עסקנים ופעילים מתרוצצים בין הקלפיות ומחזרים אחרי בוחרים אדישים או סרבנים. באווירה המעשית הזאת יישארו רק זיכרונות דהויים מימים אחרים, שבעצם היום הזה הוא החגיגה הגדולה של הדמוקרטיה הישראלית השורדת ומתקיימת כראוי מאז ינואר 1949, שבו נקראו האזרחים להצביע לאסיפה המכוננת, שמה הקדום של הכנסת הראשונה. למרות אווירת יום החולין - חג שמח.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו