"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

תושבי העוטף הם חלוצים, לא בכיינים

,עודכן

בסוף השבוע פורסם ראיון עם טל רוסו, הביטחוניסט של מפלגת העבודה, שבו הלין לכאורה על הבכיינות של תושבי עוטף עזה. מחאת התושבים הובילה להתנצלות מצד "ידיעות אחרונות", ולהבהרה שהדברים המיוחסים לרוסו לא נאמרו בראיון.

אבל עצם הדיון על ה"בכיינות" של תושבי עוטף עזה חושף חוסר הבנה עמוק ביחס לתפקידה של ההתיישבות בגבולות המדינה. תושבי העוטף אינם קורבנות טרור הנופלים כעול על המערכת הביטחונית, אלא חזית אזרחית המגינה על גבולה הדרום־מערבי של המדינה. השאלה אינה כמה סובלים אנשי העוטף או מה המערכת הביטחונית עושה כדי להקל עליהם, אלא כיצד מגינים על גבול עזה. יישובי העוטף הם יישובי ספר המשתתפים באופן יומיומי במאבק של מדינת ישראל על שמירת הריבונות והביטחון בשטחה. הם החזית שמגינה על המרכז: זכרו את ימי צוק איתן.

תושבי הגליל ביישובים שעל גבול לבנון הם קו ההגנה הצפוני של מדינת ישראל ומתמודדים עם איום המנהרות. כך גם תושבי בקעת הירדן, שומרון ויהודה בגבולה המזרחי של מדינת ישראל.

ייתכן שממרחק כמה עשרות קילומטרים מהמרכז לא שומעים את המאבקים היומיומיים שמנהלים תושבי התיישבות הספר. קל לשכוח את ההתמודדות הבלתי פוסקת של התושבים ולקחת את השקט היחסי כמובן מאליו.

אך ביטחון המדינה מתבסס על התיישבות, על קהילות אנושיות שהופכות את ההיאחזות בקווי הגבול לעובדה ממשית, מאז ימי "חומה ומגדל". הבחירה הציונית לשמור על גבול דרך התיישבות אזרחית היא חלק בלתי נפרד מתפיסת הביטחון הישראלית.

תושבי עוטף עזה אינם בכיינים. הם מסבירים ומתארים את אתגרי החיים בסמוך לגבול. מציאות חייהם חושפת אמת לא נוחה על המצב הביטחוני, ולפעמים קל יותר לבטל את טענותיהם כ"בכיינות". אבל מדינת ישראל צריכה להצדיע לתושבי העוטף, ולהפנות קשב רב לאתגרי החיים בסמוך לגבול.

מעבר למצוקת תושבי עוטף עזה, מדובר בהזנחה שיטתית של יישובי הספר. ההתיישבות הכפרית בשלושת גבולות המדינה - דרום, צפון ומזרח - נתפסת יותר כבעיה של התושבים ופחות כאתגר לאומי שהתושבים ניצבים בחזיתו.

העצמת ההתיישבות בספר היא משימה לאומית: בתיירות (הדרום אדום, הגליל ירוק והבקעה מעולם לא היתה ירוקה יותר), בחקלאות (תמיד חסרות ידיים עובדות) ובכלכלה (עסקים פירות ההתיישבות). לאמיצים באמת יש הזדמנות לציונות מעשית במאה ה־21: הצטרפות וקליטה ביישובים.

תירא־אל כהן היא תושבת בקעת הירדן, מנכ"לית ומייסדת ארגון קדמה להתיישבות צעירים

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

תירא-אל כהן

הכותבת היא ראשת "קדמה - התיישבות צעירים", הפועלת ביישובי עדיפות לאומית

כדאילהכיר