התוכנית "שש עם" בהנחייתו של עודד בן עמי היתה אתמול שיקוף מדגמי של מערכת הבחירות הקרבה לסיומה. מין מסך מפוצל. הנושא הראשון היה בליל של פוליטיקה. שלי יחימוביץ' הודיעה כי העבודה לא תשב בממשלתו של בנימין נתניהו וכל פרשני ערוץ 2 - אמנון אברמוביץ', רינה מצליח ועמית סגל - עטו עליה, וציפי לבני זיגזגה בין דברי ברכה לסרבנות הקואליציונית של שכנתה הפוליטית לבין נסיגה מהדברים שלה עצמה כדי לשמור למפלגתה דלת פתוחה אל ממשלת הליכוד. היתה אפילו סחרחורת: עמיר פרץ פרש מהעבודה מפני שיחימוביץ' סירבה להתחייב להינזר מנוכחות בממשלתו העתידית של נתניהו, ועתה הוא מספר 3 ברשימת התנועה של לבני, אשר מותירה אופציה פתוחה לחבור לקואליציה של הליכוד. בתוך כמה דקות צפה מחלוקת מילולית בין ציפי חוטובלי מהליכוד לבין איילת שקד מהבית היהודי, זו מצביעה על ההישגים וזו קובלת על נימת מסע הבחירות של מפלגת השלטון, ושני הדיונים המתנהלים תחת קורת גג אחת נראים רחוקים זה מזה מרחק שנות אור. חוטובלי קבלה שהמחלוקת אינה עם השמאל-מרכז, אבל לבד מכך היה נתק גמור בין המתדיינים. כאילו ההצבעה לבוחרי המרכז-שמאל מתקיימת בקלפי נפרדת מזו של הימנים. העבודה התנהלה כמפלגת מרכז וצמחה בסקרים. עד שהגיעה לתקרת הזכוכית והחלה צניחתה, וכך הגיעה אתמול יחימוביץ' לומר כי מראש ידעה כי מקומה אינו ליד שולחן הממשלה של הליכוד. אך גם יונית לוי נראתה כמי שלא השתכנעה. שלי ויתרה על המאבק להעביר אליה קולות של הימין המתון לטובת בלימת הזליגה של בוחריה אל השמאל השכן. רק שבעשותה כן חישקה את השמאל-מרכז. לבני לא תוכל להצטרף לנתניהו עם עמיר פרץ בשורותיה. יאיר לפיד כבר שיגר הודעה כי "לא השתגע". אם לנתניהו לא תהיה למחרת הבחירות חלופה לצרף גם גופים מרכזיים, הוא ייאלץ לשלם מחיר גבוה לשותפים מימין ולספוג מהלומות ממשרדי החוץ בעולם. עדיין לא נאמרה המילה האחרונה. הבוקר שלאחר סגירת הקלפיות זוכה לכותרת "שחר חדש הפציע". יהיו תוצאות של ממש ויתחיל המירוץ, והכל יודעים כי רבים מבוחרי העבודה, התנועה ויש עתיד רוצים לראות את נציגיהם יושבים בעתיד ליד ברזי השלטון. כל התירוצים לזיגזג הבא כבר ערוכים במחסן. רק שבינתיים מערכת הבחירות מתנהלת כמו מאבק בין שני שבטים המתכנסים בנפרד לפרלמנט אחד.