סוף מפלגת העבודה רע לדמוקרטיה

יש הרואים את התרסקות מפלגת העבודה ואת ההשפלה שספגה ציפי לבני, ומתמלאים שמחה לאיד. אני לא שייך אליהם, ולא רק בגלל הנוסטלגיה וההערכה ההיסטורית לפועלה של מפלגת העבודה. התפוררותה של מפלגת העבודה מסמנת את התפוררות המערכת הפוליטית כולה, וזאת הסכנה החמורה ביותר לדמוקרטיה בישראל.

אף שהיו סיבות היסטוריות לנסיגה העקבית בכוחה של העבודה, העובדה שהיא נמצאת בסקרים עם נתונים חד־ספרתיים, אינה בגלל כישלונותיה ההיסטוריים. ההתרסקות היא תולדה של מאבק מתמיד מצד התקשורת, ובייחוד עיתון "הארץ", שביצע רצח אופי למנהיגה המודח, יצחק הרצוג. זוכרים שהיה אחד כזה? למחנה הציוני ז"ל יש עדיין 24 חברי כנסת. זה ההישג האלקטורלי של הרצוג ולבני. 

מיד לאחר הבחירות ב־2015 החלה כתישה של מנהיגותו של הרצוג. "הרצוג יודע, וכמוהו גם נתניהו, שכל שעה שהנהגת המחנה הציוני מתבססת על המנהיג השקול־כביכול והאחראי־לכאורה הזה, אין לה תקומה... תקומתה נעוצה בשורת אישים שיושבים על הקווים... אבי גבאי, הרמטכ"לים לשעבר גבי אשכנזי ובני גנץ", נכתב ב"הארץ". רביב דרוקר תקף אותו בעקביות בסרקזם ארסי: "איך בוז'י הרצוג הפך לסמרטוט פוליטי", כתב במאי 2016. "באמצעותו מוריד נתניהו את כל מחנה השמאל־מרכז על ברכיו". הוא תיאר אותו כמוכה חנפנות, "הגועל נפש הזה".

למעשה, תקשורת מהסוג הזה שכנעה את מצביעי העבודה להיפטר במהירות האפשרית מהרצוג, ולהמליך את הכוכב המתחמם על הקו, אבי גבאי. ואז, לאורך תקופה ארוכה נוהל קמפיין, שדרש מגבאי לפנות את מקומו לטובת התקווה הנצחית, אהוד ברק. או גנץ. או מוישה זוכמיר. אפשר לומר דבר אחד: "השמאל" הממוסד נשלט על ידי גורמים חיצוניים ולא על ידי בוחריו. 

אם מערכת המשפט תצליח, חלילה, לחסל את רה"מ בנימין נתניהו, המערכת הפוליטית כולה תהפוך למגרש משחקים, אם לא מגרש גרוטאות. הממסדים יקבעו את המדיניות בכל תחום. מערכת המשפט תהפוך עוד יותר מהיום גם לרשות המחוקקת. ראינו הדגמה כזאת בהחלטת השופט פוגלמן בעניין לארה אל קאסם. אין בישראל שלטון חוק, אלא שלטון פוגלמן ושי ניצן. מערכת הביטחון תקבע את מדיניות הביטחון. לראשי צה"ל ושירותי הביון יש אמצעים לכפות את רצונם על רה"מ, ובנימין נתניהו הוא הדוגמה הכמעט יחידה מאז בן גוריון, לראש ממשלה שמצליח לנווט את מדיניות החוץ והביטחון גם בניגוד לרוח הנושבת במערכת הביטחון. מְאַסְדְּרִים (רגולטורים) כמו הממונים על ההגבלים העסקיים ועל שוק ההון ובנק ישראל, יקבעו מדיניות כלכלית.

הליכוד, עם נתניהו בראשו, הוא השריד האחרון למערכת פוליטית נבחרת ומתפקדת. הוא העוגן האחרון לביטוי רצון העם. ההתפתחויות בימין הדתי לא מבשרות טובות. כפי שהתקשורת והממסדים השונים שולטים כיום בשמאל, יש רושם שהם עומדים להשתלט גם על חלק נכבד מהימין. העובדה שאבי גבאי הגיע משום מקום כדי להשתלט על מפלגה היסטורית כמו העבודה, והעובדה שבני גנץ, שהרקורד הצבאי־ביטחוני שלו הוא כושל, נחשב היום למושיע - כל זה צריך לשמש אות אזהרה לדמוקרטיה הישראלית.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו