"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
שיקולים ערכיים בעבודת הצבא הם חובה

שיקולים ערכיים בעבודת הצבא הם חובה

,עודכן

כטרוניה לרמטכ"ל כתב שלשום אמנון לורד ("הטעות של הצבא"): "הרמטכ"ל לא תופס את עצמו כחלק מההנהגה הלאומית". והוא מסביר: "הוא לא סתם ראש מטה של כוחות צבא יבשתיים ואוויריים, הוא צריך לדבר, לתקשר עם הציבור, ובייחוד עם תושבי מערב הנגב".

זאת טעות חמורה, משום שהיא מוציאה את הרמטכ"ל, שנבחר לפקד על הצבא, אל הפוליטיקה, כאילו יש לו אחריות לשכנע את העם - ולא היא. הרמטכ"ל אמור לעסוק בנושאים הצבאיים, ובשום אופן לא לחרוג מהם. הוא לא הכתובת לתלונות האזרחים על המצב; לשם כך קיימים שר הביטחון וראש הממשלה, זאת חובתם ואחריותם. טוב עושה הרמטכ"ל שאינו משתתף בוויכוח הציבורי בעל האופי הפוליטי, שהוא בעיניי לגיטימי, נכון ומחויב המציאות - אך ללא הרמטכ"ל בתוכו.

עוד כתב לורד: "זאת השיטה הקלאסית הנהוגה בפיקוד הצה"לי מקדמת דנא: כשיש כישלון מקצועי, (היא) תעביר את הדיון למישור 'הערכי' או 'המוסרי'. הלהג המוסרי נועד ברוב המקרים לכסות על מחדל מקצועי". זה לא נכון. מבחינה מקצועית אין שום בעיה לצה"ל לפגוע, לפצוע או להרוג - תלוי במזל - רבים מאוד ממעיפי העפיפונים; כדי להעיף עפיפון חייבים להיות באוויר הפתוח. אין ספק שהתוצאה היתה ברורה: מספר הנפגעים היה גדול ומספר העפיפונים הולך וקטן. אם הבנתי נכון, הרמטכ"ל אמר שבעיניו להרוג נערים רבים כל כך נוגד את ערכי הצבא. אפשר להסכים או להתנגד לערך הזה (אני מסכים איתו) - אבל הקשר בין כאילו־כישלון לבין דיון ערכי תמוה. אני מציע לא לזלזל בעולמם הערכי של מפקדי הצבא. הצבא הוא כלי הרס אדיר, וכדאי שגם ערכים יהיו משולבים בשיקולי הפעלתו. תורת ישראל אסרה פעולות מסוימות בזמן מלחמה - אף אם הן תורמות לניצחון. שם החלו דיני המלחמה של האנושות; לא צריך להפר אותם בקלות רבה מדי.

הטעות השלישית של לורד היא בטענה שהצבא מעריך הערכת חסר את חמאס שהוא "איום אסטרטגי" או "מטרד אסטרטגי". הטענה שיש כאן משהו "אסטרטגי" מתבסס על ה"הוכחה" הבאה: "אם מתקיים דיון בקבינט, ואם מתגלים סממני דמורליזציה בדרום, ואם עשרות אלפי דונמים נשרפים - זאת הידרדרות מיותרת". לא איום ולא מטרד אלא "הידרדרות מיותרת". אין באמתחת הכותב איזו עצה כיצד למנוע את הדבר. רק מסקנה החוזרת על הנאמר, בלשונו: "כל הסמטוכה הציבורית הזאת (הגדרה נרדפת ל'מטרד אסטרטגי') היא בסופו של דבר תולדה של כישלון צבאי, ולזה אחראי פיקוד צה"ל". כאמור, סתם אמירה ללא רמז לדרך הפתרון האפשרי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אלוף (מיל') יעקב עמידרור

אלוף במילואים. בתפקידיו האחרונים בצבא היה מפקד המכללות הצבאיות, מזכיר צבאי לשר הביטחון וראש חטיבת המחקר באמ"ן. לאחר השחרור מהצבא שהה שלושה חודשים במכון וושינגטון לחקר המזה"ת. כיום משמש כסגן נשיא מכון לנדר, מרכז אקדמי בירושלים, כחבר במועצות המנהלים של חברות גדולות במשק, ויועץ ומרצה במערכת הביטחון בתחומים שונים (בהתנדבות). פרסם שני ספרים, האחד: הרהורים על צבא וביטחון, השני : מודיעין הלכה למעשה ולאחרונה חוברת (באנגלית) על לחימת צבא סדיר בטרור וגרילה.