חרם: להתמודד עם אריאל גולד

היא בת 43. אם לשני ילדים. יהודייה, אזרחית ארה"ב ומעידה על עצמה שילדיה נשלחים בכל קיץ למחנות קיץ יהודיים, ושהיא מקבלת גיבוי מהרב שלה לתמיכתה בחרם על ישראל כדי להביא לסיום הכיבוש.

היא היתה כאן פעמים אחדות, לבד או עם ילדיה, ובכל פעם נוכחותה הורגשה. אם כשהצטלמה ליד הכותל עם כרזות נגד הכיבוש ובעד החרם, ואם כשהגיעה לחברון לעקוב אחר משפט של עיסא עמרו (פלשתיני העומד בראש תנועה נגד ההתנחלויות, הקורא למרי אזרחי לא אלים, ואשר נעצר מדי פעם הן על ידי גורמי צה"ל בגין הסתה והן על ידי גורמי הביטחון ברשות הפלשתינית, על כך שהעליב ברשתות החברתיות את אבו מאזן), ואם כשהשתתפה בהפגנות בבילעין. היא נעצרה במהלכן ושוחררה.

בעקבות ביקורה האחרון בישראל קיבלה הודעה בכתב, כי אם תרצה לשוב אלינו יהיה עליה לקבל אשרה מיוחדת. בקונסוליה הישראלית ביקשה אשרת סטודנט, משום שבכוונתה ללמוד לימודי יהדות באוניברסיטה העברית. ואכן, היא קיבלה אשרה כזו, והגיעה אתה לנמל התעופה, שם עיכבו אותה. שר הפנים, דרעי, ביטל מייד את האשרה, והשר לביטחון הפנים, ארדן, הכריז ש"מי שפועל להחרמת ישראל לא ייכנס לארץ". ישראל לא זכתה בשל כך למחמאות מהתקשורת בעולם.

גולד שבה על עקבותיה לארה"ב, ונמסר כי היא שוקלת לעלות ארצה על פי חוק השבות. עכשיו ייפתח פרק חדש בסאגה.

חוק השבות, המזמין כל יהודי להתיישב בישראל ולהתאזרח בה, קובע בסעיף 2ב' כי "אשרת עולה תינתן לכל יהודי שהביע את רצונו להשתקע בישראל, חוץ מאשר אם נוכח שר הפנים שהמבקש: (1) פועל נגד העם היהודי; או (2) עלול לסכן את בריאות הציבור או ביטחון המדינה; או (3) בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור".

כדי לטעון שגולד אכן מסכנת את העם היהודי היהודי (כשהיא מביאה את בנה לבר מצווה בכותל, ולא מפסיקה להתייעץ עם הרב שלה), את בריאותנו או את ביטחוננו, יהיה צורך בכמה שמיניות באוויר ששום הרכב של בג"ץ לא יוכל, כנראה, לקבל. מכאן שאם תחליט שזו הדרך העדיפה בעיניה להגשים את תפיסת עולמה, ייאלצו השלטונות לפתוח בפניה את דלתות המדינה לרווחה...

אריאל גולד מרגיזה גם אותי. כמוה הייתי רוצה לשים קץ לשליטתנו בפלשתינים, אבל אני משוכנע שהחרמת ישראל היא כלי בלתי צודק ובלתי מוסרי, לבד מזה שהוא לא אפקטיבי. אם יש ביטוי מדיני לשפיכת התינוק עם מי האמבטיה, זו דוגמה מוצלחת לזה.

עם זאת, הייתי רוצה להאמין שהמדינה שלי חזקה מספיק להכיל קולות כאלה, אם כדי לדבר איתם ולהסביר להם את בעייתיות התעמולה הזו, ואם רק כדי להוכיח שהדמוקרטיה שלנו מסוגלת להכיל ביקורת, כל עוד אינה הסתה לאלימות. גירושה של גולד הוא בומרנג.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו