"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
"חקירות הצורך" בשב"כ: כל האמצעים כשרים?

"חקירות הצורך" בשב"כ: כל האמצעים כשרים?

,עודכן

אני מסכים. הרצח בדומא היה קשה ומזוויע: השלכת בקבוק תבערה על בית משפחת דַוָואבְּשֶה - שבו נרצחו עלי סעד דוואבשה, פעוט בן 18 חודשים עם הוריו סעד וריהאם, ואחיו בן ה־4 נפצע קשה - הוא פשע חמור; השב"כ והמשטרה היו חייבים להפוך כל אבן כדי ללכוד את מבצעיו. עם זאת, אני מפקפק בזהות הרוצחים, והעובדה שפעם אחר פעם נשרפים בתים בכפר, כחלק מסכסוך חמולות, מעלה עוד ועוד ספקות.

אבל שום דבר לא הכין אותי למפגש עם עמירם בן אוליאל, המואשם ברצח. אחרי שלושה שבועות שבהם נאסר עליו להיפגש עם עורך דין, הגעתי לפנות בוקר למתקן שב"כ לפגוש אותו, עם צאתו מחדר החקירות שהיה לחדר עינויים.

עמירם, שהכרתי כצעיר בריא בנפשו ובגופו, עמד מולי כעת כשבר כלי, נרעד וממעט לדבר. המילים שבכל זאת נידב מטלטלות: מכות, קשירות מיוחדות, כיווץ ומתיחת איברים, התעללות פיזית ונפשית רציפה, עד שהודה במיוחס לו. בשב"כ מכנים זאת לזה בשם המכובס "חקירת צורך".

זה לא קרה באיראן או בסוריה, אלא בישראל - ביוזמת ראשי השב"כ ובאישור בכירי הפרקליטות, תוך התעלמות מוחלטת מצד המערכת הפוליטית או בית המשפט. למעשה, שופט המעצרים נענה שוב ושוב לכל דרישה של השב"כ.

מעבר לסכנה שבהרשעת חפים מפשע, עולה פה שאלה לא פחות מטרידה: האם מותר לעשות הכל כדי להשיג הודאה? מילא להשפיל, למנוע שינה או "ללחוץ" על נקודות רגישות; אבל לְעַנּוֹת ממש, לשבור פיזית ונפשית, והכל בחסות צווי איסור מפגש ואיסור פרסום?

השופט אהרן ברק ועמיתיו בבית המשפט העליון נדרשו לסוגיה, וקבעו: "גורלה של דמוקרטיה, שלא כל האמצעים כשרים בעיניה, ולא כל השיטות שנוקטים אויביה פתוחות לפניה. לא פעם נלחמת הדמוקרטיה כאשר אחת מידיה קשורה לאחור. חרף זאת, ידה של הדמוקרטיה על העליונה, שכן שמירה על שלטון החוק והכרה בחירויות הפרט מהוות מרכיב חשוב בתפיסת ביטחונה. בסופו של יום, הן מחזקות את רוחה ואת כוחה ומאפשרות לה להתגבר על קשייה".

מילים אלה שימשו בעבר חומת מגן נגד שימוש חריג בכוח, לא רק מול הדרישה להרוס בתים או לגרש מחבלים, אלא גם בביקורת על תנאי הכליאה המפנקים שלהם זוכים מחבלים: "לא נהיה דיקטטורה", מטיפים אבירי זכויות האזרח, "יש קו אדום גם בחקירת רוצחי ילדים".

לאן נעלמות זכויות האזרח כשמדובר בנערי גבעות? האם לפתע מותר להתנער מהעקרונות הדמוקרטיים הנאורים? האם כל האמצעים כשרים במטרה לחלץ הודאה מחשוד? הציבור שתק - ועודו ושותק - אולי משום שאינו מבין שהיום אלה נערי הגבעות, אך מחר יכול כל אחד מאיתנו למצוא עצמו נקרא ל"חקירת צורך".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.