יום אחד, לפני שנים רבות, עלה לדוכן הנואמים בעצרת האו"ם חיים הרצוג, שגריר ישראל שלימים היה לנשיא המדינה. הוא נשא נאום תקיף, שהוגדר לימים כמלאכת מחשבת רטורית, שבו גינה את ההחלטה המבישה שהשוותה בין הציונות לגזענות. הרצוג לא הסתפק באמירותיו המוסריות. לאחר שנועץ בצוות המשלחת הישראלית, החליט לעשות מעשה: ב־10 בנובמבר 1975 עמד וקרע לגזרים את ההחלטה לפני אולם גדוש בנציגי אומות העולם.
מצלמות הטלוויזיה שידרו לעולם את מעמד קריעת ההחלטה. תמונה זו חקוקה עד היום לא רק בתודעתם של ישראלים רבים; נראה שהיא תיכלל בכל סרט תיעודי־היסטורי על ארגון האומות. אין ספק שהמעשה הזה תרם לימים לביטול ההחלטה שניסתה להכפיש את הציונות ואת מדינת ישראל.
והיום, אני רק מתחלחל לנוכח המחשבה הנואלת, מה היו עשויות להיות התגובות של אמצעי התקשורת הישראלים, יום לאחר מעשה הקריעה. למשל, כותרות כגון: "תיאטרון", "הצגה", "העלבת הארגון העולמי", "מה, לא ידענו שמשווים באו"ם את הציונות לגזענות?" ובכלל, "מה חידש לנו מעמד הקריעה?"
בקלות רבה, אני יכול למנות שמות של בעלי טורים, מנחים ופרשנים בתקשורת המשודרת שהיום היו מלגלגים על השגריר. בתנאי אחד: ששמו היה בנימין נתניהו, ולא חיים הרצוג. כן, נתניהו כמדינאי, היה לשעות אחדות גם "שחקן" או "במאי", כאשר התייצב וגבו אל הקלסרים, לאחר שהסיר בהחלטיות את המעטה השחור שהסתיר את ארכיון הגרעין האיראני.
בעידן שבו אין כמעט פרט החומק מעיניה ואוזניה של אוכלוסיית כדור הארץ, רשאית, ואולי אף חייבת, הדיפלומטיה להסתייע באמצעים ויזואליים, מחוללי דרמות ומושכי תשומת לב. כי מה נחרט עד היום בתודעה לאחר התייצבותו של הרצוג באו"ם - משפט כלשהו מתוך נאומו, או מעשה הקריעה? התשובה ברורה. רק כך, בשל צילומי הקריעה, נחקק בתודעת רבים כי יום אחד באו"ם הציונות הוכפשה כגזענות.
והיום, צילומי הקלסרים והכתובת באנגלית הזועקת: "איראן שיקרה!" הפנו שוב ובגדול את מיליוני הצופים והמדינאים לסוגית הסכם הגרעין הכושל. גם חילוקי הדעות - אם בתוך הקלסרים נכלל מענה חד־משמעי לתהייה, האם הפרה איראן את ההסכם לאחר חתימתו - חידדו את הסוגיה שיש למצוא פתרון לסוגיית הגרעין האיראני.
נתניהו כבר "בישל" אמצעים לא שגרתיים כדי להפנות את תשומת הלב לסוגית הגרעין האיראני. כך עשה כש"התגנב" לקונגרס בוושינגטון, כדי להזעיק את דעת הקהל ובמיוחד את דעת המחוקקים. או "תרשים הפצצה" שהציג, ובו תיאור גרפי של התקדמות איראן לעבר הפצצה. גם אז "חטף" נתניהו מצד חלק מהתקשורת, מהלומות והערכות מבהילות, בדבר עתיד היחסים עם ארה"ב ועם הנשיא דאז אובאמה. פרשנויות אלה נתבדו לחלוטין!
למרבה המזל, נבחר טראמפ. כן, כדי להתריע על סכנת הגרעין האיראני, "רשאי" רה"מ "להתגנב" לקונגרס, אפילו מאחורי גבו של אובאמה. וכך עשה שוב כשהסיר את הלוט ממדפי הקלסרים והעלה את סכנת הגרעין האיראני לראש הכותרות בתקשורת העולמית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו