יהדות ספרד בהיררכית הזיכרון והסבל של השואה

נולדתי ביפו עשר שנים לאחר תום המלחמה למשפחה מסופיה, בולגריה. משפחתי, כרבות מהמשפחות בבלקן הייתה ספרדית.

בנעורי, באף אחד מהטקסים בימי השואה לא הוזכרו יהודי דרום מזרח אירופה. לא ידענו שגם הורינו הם ניצולים, אולי אפילו גיבורים.

כאשר שאלתי את אמי, מה היה שם בזמן המלחמה, היא נהגה לפטור אותי במילים: "גורשנו לרוסה (עיירה בפריפריה של בולגריה) וכל הזמן הייתי רעבה, אבל אנחנו לא היינו במחנות". קרי: יש היררכיה לסבל ולסיפור השואה.

התגובה של אמי שהייתה ילדה בזמן המלחמה, היא ביטוי לתמצית הטראומה שהיא תמצית התובנה הישראלית בשנות ה־50 וה־60: מי שלא היה באושוויץ, לא נחשב ניצול. השואה זוהתה עם אושוויץ בירקנאו וטרבלינקה.

מי הכיר אז את שמות כמו: טרנסיסטריה (רומניה), יאסנובץ' (קרואטיה), ג'קובו (קרואטיה, מיוחד לנשים וילדים), סמיישטה (מחנה ריכוז בבלגרד), באנייצה (מחנה ריכוז בבלגרד), ראב (יוגוסלביה), דראנסי וגירס (צרפת), וסטרבורק , אמרספורט, פיכט (הולנד), מאוטהאוזן (אוסטריה) וסומוביט (בולגריה)?

את שנות ילדותנו עברנו בין המספר המיתי, הבלתי נתפס, שישה מיליון, לבין המושג "צברים" או "דור ראשון לגאולה". הפנים היו קדימה להקמת מדינת היהודים ולטיפוח אתוס הגבורה הישראלי. וכך, מקומות שלא נשארו מהם עדים, שקעו לתהום הנשייה.

רציחות שהיו פחות דרמטיות ממיתה בתאי גזים, או טבח המוני, נעלמו מהעין, או לפחות קיבלו מקום שולי. לא שמענו על הראצ'ה בנובי סאד, גירוש קהילות שלמות ממקומן, או על שילוחם של גברים יהודים למחנות כפיה, אלא מסיפורים בתוך המשפחה.

יהדות הבלקן שֶׁכָּללה את יוגוסלביה, יוון, בולגריה וטורקיה לא הוזכרה. היא נבלעה בתוך האירוע המיתי הגדול.

בתחילת מרץ 1943 נאספו בחמש לפנות בוקר, 7123 יהודי מקדוניה מסקופיה, ביטולה, שטיפ ופירוט ע"י המשטרה הבולגרית. גברים נשים וטף הובלו ברכבת משא לבית החרושת לטבק "מונופול", שבלב העיר סקופיה.

הם שהו בו ימים אחדים ללא אוכל ושתיה או שירותים. ב־11 במרץ הועלו על הרכבת ונשלחו לטרבלינקה. לא נשארו ניצולים, או עדים שיספרו את סיפור חייה ומותה של הקהילה היהודית העתיקה. רק בית הקברות נותר.

השנה, ב־11 במרץ, תצא לראשונה משלחת מישראל למקדוניה, למונסטיר ולסקופיה, לקיים בהן את מצעד החיים של יהדות מקדוניה, יהדות ספרד.

צעדת החיים מאורגנת על ידי השגריר דן אוריין ורחל דרומר לוי, ילידת ביטולה. יצטרפו גם אלפים מתושבי מקדוניה לאות הזדהות והכרה.

במצעד החיים יונחו זרים לרגלי אנדרטת יהודי מקדוניה, ויתקיים טקס פתיחת מעבר ירושלים בבית הקברות העתיק של ביטולה.

הקבר הראשון בו מ־1497 והקבר האחרון מ־1943 עֵד אילם. מצעד החיים הוא שיאו של תהליך דו כיווני, מדינות יוגוסלביה לשעבר שזכו לעצמאות, מחפשות זהות ומגלות את חלקם ומקומם של היהודים במרקם המקום.

במקביל, בני הדור השני והשלישי יוצאים לחפש את מקורות משפחתם בבלקן. מצעד החיים במקדוניה ישבור את השתיקה הקשה המקיפה את חייה ומותה של יהדות ספרד באירופה, ומרגע זה ואילך יתחדשו השאלות, העניין והמחקר.