על הפלשתינים להתפכח: הזמן פועל לרעתם

שנים רבות האמינו הערבים כי בכל האמור במאבקם בישראל הזמן משחק לטובתם, ולפיכך כל שעליהם לעשות הוא לא לעשות דבר, ובבוא היום ייפול הניצחון על ישראל כפרי בשל לידיהם. מרבית מדינות ערב, וראשונה להן מצרים של סאדאת, הבינו כי הזמן משחק דווקא לצידה של ישראל, וכי כל יום נוסף בלא שלום מונע מהן לטפל במצוקות מבית וסופו שמקרב אותן, ולא את ישראל, לקריסה חברתית וכלכלית.

הפלשתינים, ויש להודות שעימם גם ישראלים לא מעטים, נותרו לעומת זאת דבקים בתפיסה שלפיה הזמן שחולף בלא שנמצא פתרון לסכסוך פועל לרעת ישראל, ומשום כך הם יכולים להימנע מלקבל החלטות קשות ובעיקר להימנע מוויתורים בדרך לשלום, בתקווה שישראל היא שתמצמץ או אף תקרוס ראשונה, ולחלופין שהקהילה הבינלאומית תכפה עליה לקבל את העמדה הפלשתינית.

ניסיונו של הנשיא טראמפ, בגיבוי מצרי ואף סעודי, לחשוב מחוץ לקופסה ולנסות לפרק כמה מן המוקשים בדרך לשלום, לדוגמה את שאלת ירושלים, הוציא את אבו מאזן משיווי משקל וערער את אמונתו שכל שעליו לעשות הוא פשוט להמתין - אם צריך עד קץ כל הדורות - עד לפתרון הסכסוך בתנאיו ועל פי דרישותיו.

תגובתו של אבו מאזן היתה הכרזת מלחמה דיפלומטית על ארה"ב של טראמפ. אבל בכך הוא מחמיץ סיכוי שספק אם יחזור על עצמו, להניע תהליך מדיני בידי הגורם היחיד היכול לקדם תהליך שכזה. אבו מאזן יכול להזיל דמעות תנין על כתפי האיחוד האירופי, אבל היחידה שיכולה באמת לעזור לפלשתינים, ובפועל גם עזרה להם עד היום יותר מכל אחד אחר (הן כספית והן מדינית), זוהי ארה"ב.

ארה"ב אינה מתווך הוגן בסכסוך הישראלי־פלשתיני וכנראה גם לא תהיה, אף שבמסדרונות הממשל בוושינגטון היו תמיד גורמים שנטו לצד הערבי. אבל מי אמר שצריך מתווך הוגן כדי להשיג הסכם? מרבית הסכמי השלום שהושגו בעולם, ובייחוד הסכמים שהביאו עימם שלום ויציבות, אינם הסכמים שצדק אוניברסלי הוא העומד בבסיסם או שמי שתרם להשגתם היה מתווך הוגן. ברוב המקרים מדובר בהסכמים שאינטרסים הם שהובילו להשגתם ומשמרים אותם מאז.

ובכלל, האם ולדימיר פוטין בסוריה הוא מתווך הוגן? פוטין מקדם בהצלחה לא מעטה תהליך שלום בסוריה אשר יביא שקט ויציבות, אבל ודאי שאין בו כל צדק לאותם מאות אלפי סורים שנהרגו במלחמה או למיליונים שגורשו מהמדינה - וגם לא לקבוצות המורדים שבהם היכה מכות הגונות עד שהתרצו לקבל את חסותו ולהידבר בתיווכו עם בשאר אסד.

אבו מאזן יכול להמתין עד בוש למתווך הוגן ולשלום צודק על פי עולם המושגים שלו או של אירופה, אבל הוא לא ימצא מתווך טוב יותר מדונלד טראמפ, וכל עסקה שיחמיץ היום מכיוון שאינה עונה לתביעות המינימום הפלשתיניות - תוצע לו בעתיד, אם בכלל, בתנאים קשים הרבה יותר.

אבל במקום זה מעדיף אבו מאזן לחזור אל עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת מוסקבה מראשית שנות ה־80, שעניינה הקשרים בין הנאצים לתנועה הציונית. מאז הסכמי אוסלו התנער אבו מאזן מן הדברים שכתב בדוקטורט, אבל הקביעה בנאומו מן השבוע שעבר שהמפעל הציוני הוא מפעל קולוניאליסטי, מלמדת שהוא מבקש לעשות פנייה לאחור.

אפשר שאבו מאזן מעדיף כמו קודמו, יאסר ערפאת, להיצמד לסטטוס קוו ולהימנע מהחלטות קשות ואמיצות, גם אם לא פופולריות, אבל בכך לא ישרת את האינטרס של האזור וקודם לכל של בני עמו. ועדיין, אבו מאזן טוב לפלשתינים יותר מחמאס שהרי כפי שלימדה הדוגמה של דאעש, קיצוניות יכולה להרשים ואף להרתיע - אבל סופה שהיא מביאה אסון על ראש מי שהולכים אחריה.