"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

שילוב הנשים בצה"ל: הצבא זקוק ללוחמות

,עודכן

ההמולה סביב שילוב נשים בתפקידי לחימה חזרה השבוע לכותרות, לאחר ש־13 החיילות שהשתתפו בתוכנית הראשונית בשריון סיימו את תהליך ההכשרה ושולבו במערך הגנת הגבולות.

הצעקנים המוכרים קפצו עם טענותיהם הקבועות - מהקביעה שמדובר בפיקציה כי "נשים לא באמת מסוגלות להיות טנקיסטיות", דרך החשש שנשים בטנק גורמות לפריצוּת בצבא, ועד לדאגה ממה שיקרה כשיסתערו עליהן לוחמי דאעש.

הטענות רובן הבל ודעות קדומות. הוכח שנשים מסוגלות למלא תפקידי לחימה; לא את כולם, אבל חלקם - ובהצלחה רבה. יעידו על כך הדר כהן והדס מלכא, שתי לוחמות מג"ב שנהרגו בקרב עם מחבלים, ומאות החיילות שמשמשות בשלל תפקידים - בגדודים המעורבים, בפיקוד העורף, בהגנה האקטיבית ועוד. ההחלטה אילו תפקידים ייפתחו לנשים היא עניינית. נשים יכולות למלא בהצלחה שלל תפקידים בצוללות, ועדיין - בשייטת 7 אין נשים, כי אי אפשר לספק תנאים מתאימים, ובעיקר הפרדה מתאימה, שיאפשרו שירות הולם.

גם במערך המסתער אין נשים. המשקלים הכבדים, המאמץ הפיזי, וכן - החשש ממה שיקרה אם ייפלו בשבי, סגרו בפני החיילות את גולני, צנחנים, נח"ל, גבעתי וכפיר. נכון שגם טייסת קרב יכולה ליפול בשבי, אבל הסיכון בחטיבות החי"ר שונה באופיו.

עד לתוכנית הנוכחית, חיל השריון היה סגור בפני נשים. הסיבה לשינוי כפולה: מחסור בחיילים ושינוי באופי המשימות. צה"ל נתקל בקושי גובר לגייס טנקיסטים; בהיעדר מלחמות גדולות, עם מאות טנקים שמכריעים קרב, ירדה קרנו של השריון.

גם המציאות הביטחונית השתנתה. אלה שצועקים לא הבחינו שצה"ל משנה פניו: לא עוד יחידות שיעשו הכל, אלא מעבר הדרגתי ליחידות ייעודיות. הקמת גדודים המגינים על הגבולות משחררת את המערך המסתער להתאמן למלחמה. יהיו יחידות שיתמקצעו בהגנה, ואחרות בהתקפה.

הסיכון לחיילת המשרתת בטנק בגבול הערבה קטן משמעותית מהאפשרות שתיפגע בתאונת דרכים, ועדיין - איש לא שוקל למנוע ממנה לנהוג. גם טענות הזימה בטנק אינן שונות מהמגע האפשרי בין חיילת לחייל בכל בסיס; מי שקושר את הפלדה הקרה לרומן הרומנטי צריך לבדוק את עצמו.

וזה שורש העניין: הוויכוח אינו על שילוב נשים, אלא על מקומה של האישה. קהלים רבים טרם הפנימו את עקרון השוויון, ואת העובדה שמקום האישה הוא (גם) מחוץ לבית. זה חל לא רק על בנות חילוניות; העלייה התלולה בהיקף הבנות הדתיות המתגייסות מלמדת שהן מחפשות לשלב אתגר ותרומה משמעותיים.

חובת הצבא לאפשר לנשים לשרת באופן הולם, בהתאם לצרכיו ולרצונותיהן. בניגוד לטענות, הוא עומד בכך לא רע. כמו כל תהליך, זה מלווה בחריקות, אבל צה"ל ידע קשיים גדולים מאלה, ולא זקוק לסיוע מרבנים ומפוליטיקאים. בשביל זה יש מפקדים; צריך לתת להם לעבוד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יואב לימור

פרשן צבאי

כדאילהכיר