לכולנו יש נטייה לחשוב שבעבר הכל היה כל כך נפלא, עד שנולדנו, כמובן. ההתרפקות על הנוסטלגיה היא חלק בלתי נפרד מאיתנו. אבל הנטייה הזו חוטאת במעט לאמת. קחו, למשל, את השפה העברית. על בעיותיה - לנוכח החשיפה אל מרחבי הרשת, אל הגבולות הפתוחים - אנחנו שומעים באופן תדיר כמו על הדרישה לתגבור מורים ולתוספות שכר שנשמעת בכל תחילת שנה (ואף כאן יש להיות זהירים מהסקת מסקנות חפוזה). גם לדעתם של קברניטי הוראת העברית, המצב חמור די והותר.
והנה באה תוכניתו של משרד החינוך לתגבר את לימודי השפה האנגלית הן בהוספת שעות והן בחשיפה מוגברת לאמצעים טכנולוגיים. ברור לכל בר דעת כי עוגת התקציב לא מתרחבת, וכי העברת מרכז הכובד אל האנגלית תבוא על חשבון העברית.
אם כן, מה עושים? האם דאגתם של פרנסי השפה האנגלית במקומה? האם השתנה משהו בעולם העסקי והכלכלי, והקשר עם העולם החיצון של דרדקי ישראל השתנה פלאים עד כדי הצורך בתוכנית רחבת היקף של תגבור השפה האנגלית?
התשובה אולי תשמח את פרנסי השפה האנגלית. בד בבד עם התפתחות העולם העסקי והכלכלי ונפח התיירות הנכנסת והיוצאת, התקדמה הטכנולוגיה הזמינה לכל ילד ונער באופן שאין לו אח ורע בפריצות דרך טכנולוגיות. כל ילד ונער חשופים לאתרים בשפה האנגלית. העיסוק במחשבים כולל בתוכו שפת הפעלה ואחזקה, כולן באנגלית. הפער ביני לבין ילדיי בידיעת השפה האנגלית גדול באופן משמעותי, וכל זה עוד בטרם נהגתה התוכנית של משרד החינוך בעניין האנגלית.
ואז אני שב אל ועדות החינוך שבכנסת ואל המלצותיהן משנים עברו בנושא העברית. דו"ח המסכם דיונים משנת 2008 מצביע על טענות דומות להפליא עשור אחד לאחור ואף יותר. מזל שיניאק, מפמ"ר לעברית במשרד החינוך, כתבה בסיכום משנת 2008: "שליטה בלתי מספקת בשפה מתבטאת, בין השאר, בקושי של תלמידים מחטיבות ביניים ואילך להתמודד עם טקסטים לימודיים במגוון מקצועות הלימוד". מילים כדורבנות. אלא מה, מילים זהות להפליא נאמרות גם כיום. גם העובדה שיש ירידה במספר הסטודנטים הפונים להוראת העברית נאמרה בעבר והיום אף יותר.
האם השיח הזה מצביע בהכרח על קשיים אמיתיים או שמדובר בניסיון להשיג תקציבים, מה שמגיע בדרך כלל כאשר מציגים תחזית שחורה? כך או כך, הדרך הנכונה להעריך את מצב השפה העברית או האנגלית מורכבת מכמה רבדים. ראשית, שפת העברית היא שפת המדינה העברית. דם ויזע נשפכו כנהר על מנת להחיות את השפה העברית מחדש, על מנת לגוון ולהעשיר את אוצרותיה הן מן העבר והן מהדינמיקה של החיים בארץ ובסביבותיה. מכאן שיש לשמרה, לפתחה ולא להתבייש להתעקש על מקורותיה ועל יופייה. ברם, דבר לא ייגרע ממנה אם ייספגו בתוכה מילים מן השפות הרבות בעולם.
שנית, תוכני ההוראה בבית הספר היסודי לוקים בעודף שומן מיותר לחלוטין. נוסטלגיה. כן, ממש כך. פעם למדנו: נושא, נשוא, מושא ישיר ועקיף. זהו. קראנו מספרי "פסיעות" ראשונות, ולא "ניתחנו טקסט". בתוכניות הלימודים בלשון עברית אפשר למצוא לא רק עקבות של אקדמיה ברמה גבוהה, בטח לתלמידי יסודי, אלא את כל האקדמיה בכבודה ובעצמה. האקדמיה מעיבה בצל כבד על המורים ועל התלמידים בתכנים של תואר שני לפחות, והדברים נכונים גם למקצועות אחרים.
בסיכומם של דברים, הכוונות הטובות להיטיב עם השפה האנגלית עלולות לפגוע בצורך בשיפור השפה העברית ובשימורה. גם אם רבע מטענותיהם הזהות במשך השנים של מפמ"רי העברית נכונות, יש לבחון היטב את העלות מול התועלת של תוכנית הדגל באנגלית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו