עדיף הסכם "בלי לערב הורים"

אתמול פורסמה בעיתון זה ידיעה בלעדית על כוונתו של הנשיא האמריקני, דונלד טראמפ, להניח בחודש דצמבר תוכנית מדינית לפתרון הסכסוך הישראלי־פלשתיני, "בבחינת הכל או לא כלום", שהישראלים יאהבו 50 אחוזים ממנה וכך גם הפלשתינים. הידיעה בוודאי משמחת את מי שרוצה להביא קץ לסכסוך, אך צריכה גם להדאיג את שני הצדדים. שום גורם חיצוני, גם אם אחד הצדדים זוכה להעדפתו, אינו יודע את צורכי האזור כמו השחקנים עצמם. הנחתה חיצונית היא תמיד בעייתית יותר מאשר יוזמה מקומית.

תהליך השלום בין מצרים וישראל החל ב־1977, לאחר שהנשיא האמריקני, ג'ימי קרטר, ויו"ר נשיאות הסובייט העליון של בריה"מ, ליאוניד ברז'נייב, החליטו לכנס מחדש את ועידת ז'נבה ולהכתיב פתרון לשני הצדדים. שר החוץ דאז, משה דיין, שהדבר הובהר לו בעת ביקור בוושינגטון, מיהר הביתה בדאגה. הנשיא המצרי, אנואר סאדאת, חשש שתכתיב של שתי המעצמות יפגע באינטרסים של מצרים, ובסופו של דבר הסכים רה"מ מנחם בגין לחזור בו מעמדתו הקודמת באשר לעתיד חצי האי סיני, להשיב את כולו למצרים, ואף לפרז שטח ישראלי הצמוד לגבול. כל זה - רק כדי להימנע מתכתיב חיצוני.

בתהליך אוסלו לא עירבנו את האמריקנים כלל. במו"מ החשאי בין ישראל לירדן, שנולד בעקבותיו, לא היו האמריקנים בתמונה. הפתרונות שסוכמו, בשני התהליכים, לא היו כתובים בשום ספר, ולא היו מוצעים על ידי המעצמות לו היו מעורבות בתהליכים. הם היו תוצרת הצדדים, מתוך הבנה לקשיים, לבעיות, לרקע ההיסטורי, התרבותי והדתי. עם השלמת "יוזמת ז'נבה" הבלתי רשמית, אמר לי הנשיא לשעבר, ביל קלינטון, כי זהו נייר טוב בהרבה מן הנייר שהציג בפני שני הצדדים בדצמבר 2000, ערב סיום כהונתו ("הפרמטרים של קלינטון"), כנראה משום שאנחנו מכירים את המצב בשטח טוב יותר (בעיקר לגבי ירושלים).

זאת הזדמנות לשוב אל שולחן המו"מ. ממשלת ישראל, שהודיעה (וזו טעות מדינית קשה, הנובעת מאילוץ קואליציוני בעייתי) כי לא תשב עם ההנהגה הפלשתינית גם אם ממשלת הרשות הפלשתינית תיתמך על ידי חמאס, בלי שישתתף בה, עדיין "רשאית" לקיים מו"מ מדיני עם הפלשתינים, כיוון שההסכם הפנימי רחוק מהשלמה. אם התנאי הפלשתיני יהיה נכונות ישראלית לקיים מו"מ על בסיס גבולות 67', אין לישראל בעיה אמיתית להסכים לכך, כי ברור שכל גבול בין ישראל למדינה הפלשתינית יתייחס לגבול 67'. לממשלת נתניהו יובטח רוב בכנסת בכל מצב, גם אם הבית היהודי תעזוב את הקואליציה. הפלשתינים גם הם חייבים להבין שיש כאן חלון הזדמנויות להגיע להסדר מלא או חלקי, לפני שתוגש לצדדים הצעה שדחייתה עלולה לפגוע ביחסיהם עם המעצמה היחידה בעולם. עדיף להגיע להסכם כזה "בלי הורים".