לשוב לעבודה עברית

הנטייה האינסטינקטיבית, לנוכח הפיגוע בהר אדר, היא לסנן קללה עסיסית שאינה מצטיינת בהכרח ב"תקינות פוליטית", ולהפטיר ש"אין אמונה בערבים". העובדה שהמחבל נמר גמל עבד בהיתר והוגדר על ידי מעסיקיו כ"בן בית", כמו גם העובדה שהרוצח מבית סוריכ - ממש כמו רוצחים אחרים שפיגעו במחוזותינו בשנים האחרונות - אינו "מתאים" לפרופילים הקבוצתיים של המרצחים שציירנו לעצמנו - כמעט מזמינה תגובה ברוח זאת. היא הרי נשענת בעיקר על ניסיון מר ושכול. לא על גזענות.

ואחרי שאמרנו זאת, כדאי שנזכור: במשטרה ובמג"ב משרתים גם בני מיעוטים. הפלשתינים רוצחים גם אותם. "השכונה" שאנו חיים בה - משני צידי הקו הירוק - היא דו־לאומית. מרקם החיים המורכב הזה לא הולך להשתנות בזמן הקרוב. תוכניות הפרדה "בינינו" ל"בינם", בדמות נסיגה ומסירת שטחים לפלשתינים, עלולות לגבות מחיר גבוה פי כמה. סוגיית העסקת הפלשתינים צריכה אפוא להיבחן מנקודת מבט ביטחונית ובקור רוח. מי שיעשה כך יגלה פעם נוספת שאין שחור ולבן: העסקת ערבים מתחומי יו"ש בשטח מדינת ישראל מאפשרת טרור, אך בה בעת גם בולמת אותו.

היא מאפשרת טרור, מכיוון שהיא מביאה מפגעים בפועל ומפגעים בפוטנציה אל אזורי התפר ומרכזי הערים שלנו, ומנגישה את המטרות - כלומר אותנו - למחבלים. היא בולמת טרור, מכיוון שהיא מרחיקה ציבורים פלשתיניים רחבים ממעגל הטרור, באמצעות מעגל העבודה. עשרות אלפי פלשתינים המועסקים בישראל עושים את חשבון הרווח וההפסד שלהם. הם מעדיפים להתפרנס אצלנו בשלום, במקום לדקור אותנו למוות ולרעוב ללחם.

מדובר באינטרס: האינטרס של פלשתינים רבים מאוד הוא לעבוד ולא לפגע. האינטרס שלנו הוא לשמר את האינטרס הזה שלהם: להוציא כמה שיותר פלשתינים ממעגל הטרור, באמצעות מעגל העבודה. לא תמיד זה עובד. לפעמים ההסתה והשנאה גוברים על האינטרס, בייחוד כאשר משולב בהם האלמנט הדתי.

האירוע בהר אדר עשוי להציף סוגיה נוספת ולעורר דיון מחודש במושג "עבודה עברית". החלוצים בעליות הראשונות, אבות תנועת העבודה ואפילו הסתדרות העובדים הכללית הניפו בעבר את הדגל הזה. עבודה עברית, שכיום יצא לה שם רע, עד כדי חקירה בחשד לאפליה על רקע גזעני למי שמצדד בה, נחשבה עד לא מזמן לציונית יותר, ליהודית יותר (עניי עירך קודמים) ובתקופתנו - סטטיסטית - היא תוכל להיחשב גם לבטוחה יותר. גופי קיצון כלהב"ה וכך אמנם ניכסו אותה לעצמם, אך העניין בה צריך להיות רחב פי כמה. חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, שאוסר אפליה גם מחמת לאום, סותר לכאורה "עבודה עברית". מחוקקינו ייטיבו לעשות אם ישקיעו מעט מחשבה ויצירתיות באפשרות לסייג את מעשה חקיקתם. כורח הנסיבות, הזמן ואולי גם כוח המורשת, מחייבים דיון מחודש בסוגיה.