השבוע שמענו שוב על מקרה נורא של התעללות בבעלי חיים. הפעם זה היה רצח, בסקילה, של חתולים רק בגלל היותם שחורים. לפני כמה חודשים היה זה פסיכופת שריטש חתולים והכניס אותם למקרר שלו. על פני השטח נדמה שאין מה לעשות. במדינה רווית בעיות כמו שלנו - מי מסוגל להשקיע בהגנה על חתולי רחוב? אבל אפשר לתקן את המצב. לא רבים יודעים, אבל בישראל יש חוק האוסר על נטישה של בעלי חיים, ובית המשפט העליון כבר קבע שניתן להשוות התעללות בבעלי חיים להתעללות בחסרי ישע. מה שדרוש זו אכיפה. פתרון פשוט ומוצלח נעוץ בעמותה מבורכת וחשובה, שהקים דורון ברנר, "משמר בעלי החיים". המתנדבים, הפועלים באזור השרון, עוברים הכשרה משטרתית וקורס להכרת זכויות בעלי החיים, ובזכותם כבר הוגשו כמה כתבי אישום. בישראל עמותה כזו היא עניין נדיר, אבל בעולם עמותות כאלה נפוצות ומשגשגות. בארה"ב, למשל, יש אפילו יחידות מיוחדות של שוטרים בשכר המגיבים לקריאות חירום בנוגע לבעלי חיים, ויש גם מקלטים מיוחדים לבעלי חיים - והכל כחלק מפעילות המשטרה ובמימונה. לשוטרים בארה"ב יש מוטיבציה וכלים לפעול, כי שם מתייחסים לפושעים שפוגעים בבעלי חיים כפי שמתייחסים לאנסים ולרוצחים. עוד דוגמה יעילה ומועילה היא כלא אופק, המיועד לפושעים צעירים (בני 21-14) שחלקם פגעו בבעלי חיים. באוקטובר 2002 נפתחה בכלא פינת חי. הטיפול בבעלי חיים הוא לא רק מטרה מוסרית, הוא גם הופך את האדם לטוב יותר, אחראי יותר, סבלני יותר, פתוח יותר ואוהב יותר. אז כן, יש מה לעשות ואפשר לעשות למען בעלי החיים. יש כלים, יש חוקים, ולרבים יש רצון לתרום בתחום. חסר לנו רק מישהו בעל השפעה שירים את הכפפה ויהפוך את הפשיעה נגד בעלי חיים למאבק חברתי מועדף.