פראג

בהליכה על גשר קארל בפראג, במסגרת טיול בר מצווה ובת מצווה עם הנכד והנכדה הגדולים, נדמה לי שאולי כאן, על רקע ארמונות פראג הניבטים אלינו משתי גדות נהר הוולטבה השוצף, יקל עלינו להסביר לשני הילדים מה היתה הגלות. מה זה להיות יהודי בתוך עוצמה אדירה ומפוארת - נוצרית, במקרה הזה - שלא רק שאיננה שלך ושאתה לעולם לא תהיה חלק ממנה, אלא שגם עצם קיומך הפיזי תלוי בחסדיה.

פסלי האבן הכבירים, המשקיפים על ההמון בכל רחבי פראג ומלווים את צעדיו גם לאורך גשר קארל, מזכירים לכל המהלך בצילם עד כמה קטן הוא ועד כמה בר חלוף. על אחת כמה וכמה אם הוא יהודי בתקופת הגלות, עלה נידף באירופה איתנה ונוצרית. מה הרגיש, למשל, לפני מאות שנים יהודי צ'כי בעומדו על הגשר למרגלות הפסל הענקי - גובהו פי שלושה מקומת אדם ממוצע - שהפסוק "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות" מסותת בו בקשת באותיות עבריות ובשם ה' המפורש מעל דמותו של הצלוב, שדם האבן שלו אינו נקרש לעולם?

מה הרגישו יהודי פראג לנוכח העוצמה שבקעה מכל הארמונות והמבצרים האלה, כמו גם מן הכנסיות המפוארות המתנוססות על כל צעד ושעל, חודי צריחיהן נוגעים בשמים וכותליהן מעוטרים בשלל דמויותיהם המעוצבות של קדושי הברית החדשה-

כמה מפליא, אני מנסה להסביר לנכדיי, שבתוך כל הרדיפות ועלילות הדם, שלא קשה להבין כיצד הובאו ההמונים הנבערים להאמין בהן ולשתף פעולה עם מפיציהן, התפתחה לאורך כל הדורות תרבות יהודית מדהימה בעושרה.

לא רק תיירים יהודים ממלאים כיום את הרובע היהודי בפראג. כולם מתפעלים מבתי הכנסת ההיסטוריים ומן היצירה התורנית שהתפתחה במקום, עוברים ביראת כבוד בין מצבותיו הצפופות של בית העלמין היהודי העתיק ומזדעזעים מרשימת השמות והתאריכים המנציחה - מעל קירותיו הפנימיים של בית הכנסת פנקס - את 80 אלף יהודי בוהמיה ומורביה שנרצחו בשואה.

ולא רק תיירים יהודים מתפעלים מדמותו הפלאית של איש המאה ה-16 המהר"ל מפראג. הוא כתב על "תפארת ישראל" ועל "נצח ישראל", ואת שם בית הכנסת שלו, "אלט-נוי", דרשו היהודים כ"על תנאי", כמו לומר שהוא נחוץ להם רק עד שיבת ציון והקמת בית המקדש - אף על פי שהברית ה"ישנה" נראתה, באותם הימים, כהבטחה שפג תוקפה.

אבל ככל שנדמה לי שאני מבינה יותר מה היתה הגלות, כך אני גם מבינה, דווקא במבט מפראג, שהגלות עוד לא תמה. מדינת ישראל היא, ללא ספק, ראשית צמיחת גאולתנו ועם ישראל יוצא מן הגלות בהדרגה - אבל רובו עדיין מפוזר ותלוי בגויים. וגם מיעוטו, החי בישראל, אינו משתחרר מהר כל כך מהרגלים בני 2,000 שנה.

יבשת אמריקה התגלתה בדיוק בשנה שבה התחולל גירוש ספרד ופתחה בפני היהודים מקלט חדש. ומדינת ישראל קמה מיד לאחר חורבן יהדות אירופה, וגם היא כמובן מקלט ראוי. אבל על גשר קארל הגדול עומד המהר"ל, שבעוד שבועיים ימלאו 400 שנה לפטירתו, ועומדים נכדינו, דור רביעי לעצמאות ישראל החדשה, ורואים את אותם ארמונות וכנסיות ופסלים ואת הצורך של נצח ישראל ותפארתו להבקיע מבעדם ולהוציא את הגלות מישראל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו