הלב נחמץ לראות את הכותרות על שני שוטרי יאחב"ל לשעבר, שנעצרו בחשד שמסרו מידע לארגון פשע רוסי. מה שאירוני בכותרות טמון בהגדרה "ארגון פשע רוסי" - נושא שנזנח זה זמן רב, וספק בעיני אם בכלל עוד מטופל בדרך כלשהי. בעוונותיי הייתי מי ש"יילד" את היחידה המשטרית למתכונתה היאחב"לית, וזאת לאחר שמשטרת ישראל זיהתה באיחור מה את האיום האסטרטגי בפשע המאורגן של מקצת מיוצאי בריה"מ לשעבר ואת העובדה שמרבית ראשיו ובכיריו מצאו להם מפלט ומקלט נוח וחם בחיקה של ישראל, תוך שהם זוכים בדרכי רמייה וסיוע מבפנים לדרכון ואזרחות שהעניקו חסינות מהסגרה ופתחו להם דלתות במערב. החקירות הייחודיות הניבו מודיעין אדיר על התופעה ובכיריה. אנשי היחידה המשטרתית משכו אליהם שיתופי פעולה של עשרות משטרות, ובעיקר סוכנויות חשאיות, שהנושא היה בתחום עיסוקן. עם זאת, הם הפכו גם למוקד משיכה עבור היריבים, בכירי פשע שכונו "אוליגרכים", אנשים רבי כוח, עתירי ממון וקשרים. לאלה היה עניין עצום במידע שנצבר ביחידה. בהתאם למנטליות שאליה הם היו מורגלים - בהיותם מובנים בתוך מערכות הממשל וגורמי האכיפה, כולל הסוכנויות החשאיות שבהן עשו כבתוך שלהם - הם סיפחו לצידם בכירים ממערכות האכיפה והסוכנויות השונות. הם היו זקוקים לזה לצורכי הגנה עצמית וסיכול מהלכים היכולים להצר את צעדיהם, וגם לצורכי איסוף מידע על מתחרים עסקיים או מעולם הפשע. חששנו אז לא רק מיבוא המנטליות הזו לישראל, אלא גם מהתנהלות דומה מול פוליטיקאים שבעצימת עין יכלו להסתייע בסכומי העתק של האוליגרכים. לא היה לנו ספק שהיחידה המשטרתית, במתכונתה החדשה, מועדת לפורענות, אך כל הניסיונות לקדם בדיקות של סינון ביטחוני בסגנון הנעשה לפי חוק על ידי השב"כ לבכירים ולבעלי תפקידים רגישים - עלו בתוהו בשל התנגדותם הנחרצת של המערכת המשטרתית ושל השב"כ, שלא רצה כל נגיעה בתחום, וגם בשל חוסר יכולת. עובדה היא שאז בקושי עמד השב"כ בפרץ בדיקות הסינון הראשוני. בהיעדר בדיקות יכלו, למשל, נוכלים כמו אלחנן טננבאום לשמש בתפקיד רגיש במילואים, מה שעלה למדינה ביוקר. ובחזרה לשוטרים שנחשדים בהעברת מידע לארגון פשע רוסי. שניהם שירתו גם תחתי בצומתי הליבה החשאיים ביותר. האחד היה רכז מודיעין והשני עסק בתחום האזנות הסתר. שניהם מילאו את תפקידם נאמנה. בחלוף הזמן, ומעצם העובדה שהיחידה נסוגה מיעדיה המקוריים, הם נדחקו מחוץ למערכת ללא שום יכולת לבקרת נזקים או כללי צינון חריפים - מה שהפך את העניין לבעייתי ביותר. הרי השניים לא צריכים ליטול עימם קלסרים עבי כרס. די במידע שצברו ודי בדיסקט מחשב אחד כדי להעתיק את כל תמלילי האזנות הסתר של כל חקירות היחידה ולברוח לקנדה, כפי שעשה לפני שנים שוטר באותה יחידה אשר אף זכה לחסינות על מעשהו האצילי. אז מה נלין על אלה? הרי יש לנו מספיק חוטאים "כחול-לבן", כמו אותו בעל עיתון אשר חפר בין כותלי היחידה באמצעות קציניה לשעבר ובפועל, ועוד אנשי ציבור ידועים אשר באמצעות קשרים, השפעה וממון יכולים לחורר מערכות חוק בנקל. אבל יש גם בשורה טובה. עשור חלף מאז אותה פנייה שנדחתה לבדיקות סינון ביטחוני, ובניצוחו של הסמפכ"ל הקודם כבר בוצע תיקון לחוק השב"כ הנוגע לסינון ביטחוני, תוקצבו הארגונים הנוגעים וגם למשטרת ישראל, בשעה טובה, יש יכולת לבצע את הבדיקות הנדרשות בצומתי מפתח - אמנם לא באופן מקיף, אבל אם הבדיקות יבוצעו בחוכמה אפקט ההרתעה יושג.