בפרסומות

החיים דבש בישראל, למקרה שלא ידעתם. באמת שקסום כאן, ואין לחות, מע"מ או שימי תבורי. קשה לבחור את הדבר הכי מוצלח מכל הטוב שהחיים כאן ממטירים עלינו בליטרים, ישר על הראש, מדי יום. אבל יש מקום יחיד ומיוחד שבו הכל נפלא באופן יוצא מן הכלל. השמים בו ורודים יותר מלחיים של תינוק עם הפרעת אכילה, ומהאדמה, במקום דשא, צומחים שטרות ירקרקים עם תמונות של נשיאים שחיו פעם מעבר לים. לא ניחשתם? המקום הזה הוא גדר ההפרדה.

ככה לפחות בפרסומת החדשה של סלקום, שבה מה שנראה כמו עוד התחלה שגרתית של עימות אלים הופך למפגן סכריני של דו-קיום אמיתי באמצעות משחק כדורגל מאולתר בין חיילים לפלשתינים, כשאותה גדר משמשת כרשת כדורעף חופים בין שני המחנות. המסר? מה שחסר לנו פה זה משחקים. אז באמת יהיה כאן, בשני צידי הגדר, "אחלה בחלה, יופי טופי", כדברי הקריין - שבאמת נשמע קצת מסטול.

חבל שתסריטאי הפרסומת לא הוסיפו גם איזה נווה מדבר פטה-מורגני בצד, עם מעיין שלתוך מימיו הקרירים יוכלו השחקנים לקפוץ כשיהיה להם קצת חם (למרות שליד גדר ההפרדה שוררת טמפרטורה מושלמת והלחות היא שמועה רחוקה). הרי ממילא רק חסר שם איזה בקבוק ירקרק כדי שזו תהיה פרסומת לספרייט. אחר כך למבורגיני אדומה תאסוף את החיילים המשוחררים ותסיע אותם להוליווד, להגשים את החלום האמריקני: שם הם יקבלו תפקיד ראשי בסרט עתיר תקציב לצד בראד פיט. למי שתהה, הם יגלמו מחבל.

כי מחמוד ושמעון הם חברים. הם מתים אחד על השני. מדי יום אורזת פאטמה איזה בצל ופלאפל לבן שלה, ושולחת אותו לגדר ההפרדה כדי לשחק בכדור עם החיילים השובבים. ועדנה עושה אותו הדבר לבנה המילואימניק, עם גבינת קוטג' ופלפל אדום. 5.56 מ"מ? זה כדור דור 3. אנחנו פה כבר דור 3.5, והכדורגל החליף את הכדור ברגל. אידיליה מושלמת, ששמה את ה"יש!" בישראל.

בעולם הדמיוני שבראו לנו בסלקום אין מחבלים, אין פיצוצים, אין כיבוש, אין גלעד שליט. הגדר היא סוג של משחק, ממש כמו הסכסוך הישראלי-פלשתיני. ותסמכו על סלקום: הם יארגנו בשבילכם עוד משחקים ישר לסלולרי, כדי שתוכלו לשכוח לגמרי את ההזיה המוזרה הזו, שעדיין מטרידה אתכם לעיתים רחוקות בין ההופעה של מדונה ל"פרויקט מסלול", שקוראים לה המזרח התיכון.

רק אמת גדולה אחת יצאה להם במקרה: שני הצדדים אולי משחקים בהתלהבות, אבל הם לא רואים אחד את השני. הצד האחר, מלבד הכדור שהוא מקפיץ מעל החומה הגבוהה, הוא סימן שאלה אחד גדול. ובאמת התפקיד היחיד של מי שנמצא מאחורי הגדר הוא להרים להנחתה, רק כדי לחטוף שוב בעיטת בננה לפנים.

בעצם, אולי מתוך הפנטזיה האסקפיסטית המבודחת של סלקום על הפינה הכי טרגית באזור (ולא משנה מה השקפתכם הפוליטית), חודרת פרשנות די רדיקלית לפריים-טיים. הפלשתינים באמת זורקים עלינו כדורים עיוורים, אנחנו באמת מחזירים וולה באוטומט, והכל בעיניים קשורות, כמו סוס זקן. הוא מכיר רק דרך אחת, ובה הוא ילך - אז מה אם היא מובילה לשוחט ולא הביתה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו