יש שיר חדש בגלגל"צ: "אליין אליין". השיר מושר על ידי להקת פולקראיס 18, והם מדרזדן. להקה גרמנית. בעת הפזמון מצטרפים אל חברי הלהקה קולות המונים שצועקים בגרמנית "אליין אליין". השיר רץ במצעד של גלגל"צ, התחנה הפופולרית ביותר בארץ, ולאף אחד בתחנה לא פג הלב לרגע, לא רעד נים, לא חלפה המחשבה כי אולי יש טעם לפגם בהשמעת המון גרמני ברדיו יהודי. לפני שנה הגיעה הקנצלרית אנגלה מרקל למליאת הכנסת ונאמה בשפת אמה. זה לא הפריע לאיש (חוץ מאשר לאבי-מורי, ח"כ אריה אלדד). נאום בגרמנית מעל דוכן כנסת ישראל מילא את נבחרי העם בגאווה מעוותת של "נורמליזציה"; הם גם אטמו את אוזניהם כשהתזמורת ניגנה את המנון גרמניה "דויטשלנד דויטשלנד אובר אלס", כלומר, גרמניה גרמניה מעל לכל. אותו המנון ששרו המרצחים הנאצים. הסמיכות בין פסח לבין יום הזיכרון לשואה ולגבורה אינה סתמית. בפסח אנו אומרים: "והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו". היטלר כמעט והצליח. בבתים כה רבים כבר עשרות שנים עומדים שולחנות ריקים, מיותמים, מדומיינים, של משפחות שאינן. שולחנות ארוכים, ומיליוני יהודים מסובים לידם, ילדים ונשים, וילדות קטנות במיטב שמלותיהן, ואבות גאים ואור בפניהם, והם שרים "והיא שעמדה" בלי לנחש שהמכלה כבר בדלת, במגפיו הכבדים ונקישתו שאין ממנה מנוס. יגאל אלון אמר פעם שעם שאינו מכיר את עברו עתידו לוט בערפל. וכמו "זכור את אשר עשה לך עמלק" זוהי מצווה של תודעה, שאין אנו מצווים עליה למעשה, אלא למחשבה בלבד. עם שבניו שוקלים מעבר לגרמניה כי איכות החיים שם גבוהה; עם שבניו לומדים אדריכלות בברלין ועם שבמצעד של תחנת הרדיו הפופולרית ביותר שלו מושמע פזמון גרמני הוא עם אשר מחה את זכר עמלק ממוחו. ולכן החשש הוא שעתידו לוט בערפל. היינו שמחים להיות עם בריא, נורמלי, בלי התנהלות גלותית ובלי טראומת שואה. אבל עצם הניסיון להתעלם מטראומת השואה הוא התכחשות למציאות. מחיקת העבר היא פתטית, שגויה ומאולצת. היא גם לא תצליח. הטראומה הלאומית של כל כרומוזום בגנים שלנו כה עמוקה, עד שהיא גוברת על הרצון להיות עם ככל העמים. עם בריא הוא עם שיונק מההיסטוריה שלו, שלומד ממנה, שלא שוכח. מותר לנו להגיד שגרמנית צורמת לנו באוזן. ברדיו, בכנסת, ברחוב. חובה עלינו לזכור. מתוך הזיכרון יצמח עם ללא גבול.