מתווה הכותל: להתווכח - בלי איומים
אפשר לאהוב או לא לאהוב את החלטת הממשלה לבטל את מתווה הכותל. מותר לבקר אותה. מותר גם להרים גבה לנוכח מי שבחר בארה"ב ולא בישראל כארץ מגוריו, אך מבקש לעצמו זכות עמידה והכרעה בסוגיות יסוד הנתונות להכרעתו של הבוחר הישראלי והשלטון במדינת ישראל. מה שאסור הוא - להשלים עם איומים שנשמעים מעבר לים, שרומזים לזיקה בין עצם המשך התמיכה בישראל לבין גורלו של "המתווה".
חלקים מיהדות ארה"ב, בדומה לממשלים אמריקניים כאלה ואחרים, מצטיירים עתה אולי בפעם הראשונה כבעלי ברית על תנאי, כמי שבוחנים את יחסיהם עם ישראל על פי האינטרסים שלהם. ממשלים בוושינגטון אמדו, שפטו וגיבשו את היקף תמיכתם בישראל בהתאם להתנהלותה בסוגיות שהיו חשובות לממשל: ההתנחלויות, מדינה פלשתינית, איראן. יהודי ארה"ב - לעומת זאת - אחינו ובשרינו (ולא כלשון מליצה), הבהירו תמיד כי אהבתם לישראל אינה אהבה שתלויה בדבר.
חנן פורת, ששמע פעם את יוסי שריד אומר עליו ועל חבריו "אתם לא אחים שלי", הגיב כמעט ספונטנית: "אבל אתה יוסי - אח שלי. אולי אח טועה, אבל אחי". נכון. לא כולם גדולים כמו פורת, אבל הסטנדרט שלו הוא הסטנדרט הראוי: יהודים, גם אם לאחד קוראים רפורמי ולאחר אורתודוקסי, נותרים אחים, אפילו הם נתונים בתוך ויכוח וריב גדול. הם מדברים, מתנצחים וגם מכילים החלטות שקשה להם עימן, אבל לא מאיימים.
הנה דוגמה הפוכה, קיצונית, שצריך לסייג אותה ב"להבדיל אלף אלף הבדלות", ובכל זאת: האם יעלה על הדעת שישראל תורה לזרועות הביטחון שלה - נניח למוסד - לחדול מפעולה למען ביטחון קהילות יהודיות ברחבי העולם (וישראל עוסקת גם בכך) בשל חילוקי דעות, ואפילו קשים, עם אותן קהילות? האם ישראל רשאית לחדול מסיוע כספי לחיזוק הזהות היהודית בתפוצות כאשר מדובר בקהילות רפורמיות שאינן מקיימות אורח חיים יהודי על פי הקודקס האורתודוקסי המקובל בארץ? האם ישראל רשאית לחלק את כספי פרויקט נעל"ה (נוער עולה לפני הורים) לפי הסיווג הפנים־יהודי של אותו נוער? ודאי שלא!
יהדות ארה"ב היתה עד היום סוג של תעודת ביטוח עבור ישראל במסדרונות הממשל, הקונגרס והסנאט. ישראל, לעומת זאת, סיפקה ועדיין מספקת להם וליהדות העולם את המקלט החלופי ליום סגריר, לרגע שבו ישובו הרדיפות והאנטישמיות. צרפת היא דוגמה חיה לכך.
אפילו שגריר ארה"ב בישראל, דיוויד פרידמן - שאגב, למינויו כאן, התנועה הרפורמית התנגדה פומבית - הבין שנחצה קו אדום והזדעזע מ"איומם של ארגונים יהודיים להסיר תמיכה בישראל". מי יודע? אולי חלף בראשו החשש שגם הממשל שלו ישאב מהאיומים הפנים־יהודיים הללו לגיטימציה, ובבחינת "קל וחומר" - אם להם מותר, אז מדוע לא לנו - יאיים באופן דומה על ישראל בסוגיות אחרות.
תחשבו על מתווה הכותל מה שתחשבו, אבל הרגע שבו נשמעו רמזים עבים כפיל על כך שגורמים בקרב יהדות ארה"ב ירחיקו עצמם מפעילות נגד מי שחפץ לפגוע במדינה היהודית, אינו רגע שעליו אפשר לעבור בשתיקה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו