אני פורים

מספיק להעיף מבט חטוף ברחובות ישראל כדי לראות שהישראלים, היהודים המודרניים, מאוד אוהבים לקיים את מנהג התחפושות בחג הפורים. בניגוד למנהגים בחגים אחרים, ניכר כי יש משהו שמושך אותנו להתחפש - מילדים ועד מבוגרים. לא לחינם נוהגים בני ישראל להתחפש - מגילת אסתר עצמה רוויה בחילופי זהויות. קחו למשל את דמות הסריסים במגילה - תפקידם היה לשמור על הנשים כשאלה התכוננו למפגש עם המלך אחשוורוש ולספק להן את כל צורכיהן. הסריסים הם בעצם גברים שניטלה מהם גבריותם, הם שרויים בעולם נשי אבל אינם נשים, תפקידם לסייע לנשים ולשמש בני בריתן אבל באותה עת גם לפקח עליהן. אכן, עולם הפוך.

מגילת אסתר מהווה, אם כן, קרקע פורייה לרעיון התחפושות בפורים - אך יש לציין כי לפי היהדות הצורך להתחפש אינו עניין פעוט. הרי בספר דברים נכתב בפירוש כי אסור ללבוש את בגדי המין השני: "לא יהיה כלי גבר על אישה ולא ילבש גבר שמלת אישה כי תועבת ה' אלוהיך כל עושה אלה" (דברים כב, 5). הסיבות לאיסור טמונות בחשש מפני פריצות ובדאגה לשמירת הנורמות החברתיות. אך למרות האיסור הזה (ושמא בגללו-) גברים רבים מתחפשים בפורים לנשים, ודומני, אם כי לא ערכתי מחקר בנושא, שככל שהחברה מפרידה באופן חריף יותר בין המינים, כך רב מספר הגברים המתחפשים לנשים. כן, וגם נשים, אם כי במידה פחותה, מתחפשות לגברים.

מנהג ההתחפשות בפורים מתועד לראשונה באיטליה של המאה ה-13, כנראה בהשפעת מנהגי הקרנבל הנוצרי.

ר' קלונימוס בן קלונימוס כתב בספרו "אבן בוחן" (1322 לערך) על ההתחפשות למין השני: "ובארבעה עשר לחדש אדר/ בחורי ישראל לכבוד ולהדר/ יתפארו ויתהללו/ כי ישתגעו וכי יתהוללו/... זה ילבש שמלת אישה ולגרגרותיו ענקים.../ אלו עם אלו אנשים עם נשים". ואם כך, מה לגבי הצניעות-

בעקבות שאלת התרת האיסור התייחס רבי משה איסרליש (1572-1520) לסוגיה: "ומה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים, וגבר לובש שמלת אישה ואישה כלי גבר, אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונין אלא לשמחה בעלמא... ויש אומרים דאסור, אבל המנהג כסברא". כלומר, לבישת בגדים שאינם מתאימים למגדר מותרת בפורים מפני שכל מטרתה לבטא את שמחת החג, לשמוח ולשמח.

מהסגנון שנוקט איסרליש בדבריו ניתן להבין כי היו גם מתנגדים לדעתו, עוד בזמנו. ואכן, דבריו עוררו ויכוח גדול בין הפוסקים. אלה מתירים ואלה מזהירים מפני הסכנות הטמונות בהתחזות בין-מגדרית בפורים.

כך או כך, מבחינה היסטורית, ללא קשר להיבט ההלכתי, ברור שמדובר במנהג אשר היה נפוץ באשכנז וההיתר להתחפש הוא בעצם היתר שבדיעבד, בין היתר מתוך השלמה עם המציאות וקבלת העיקרון "מוטב יהיו שוגגין ולא יהיו מזידין".

כלומר - לא רק מתוך ערך המנהג אלא גם מתוך ההבנה שהמנהג כה מושרש ואהוד עד שקשה לגזור על הציבור להימנע ממנו. חג שמח!

הכותבת היא ד"ר ליהדות בהיברו יוניון קולג