הבחירות בבריטניה: מחירן של שתי טעויות

כשמנהיגם הקודם של השמרנים בבריטניה, ראש הממשלה לשעבר דיוויד קמרון, ביקש להבטיח את ניצחונו בבחירות, הוא חשש פן התביעה החוזרת לפרוש מן האיחוד האירופי תפגע בסיכוייו. הוא התנגד לפרישה והסתכן בכך שחלק מן התומכים המסורתיים של מפלגתו לא יצביעו בעדה ויגרמו לתבוסתו. רבים אמרו לו שזהו חשש שווא, אבל הוא רצה להיות בטוח בניצחונו ולכן הכריז כי לאחר הבחירות יקיים משאל עם בנוגע להישארות ארצו באיחוד. ההמשך ידוע: היתה זו החלטה טרגית בהשלכותיה. קמרון אמנם ניצח בבחירות, אבל הוא לא העלה על דעתו שבמשאל העם, שהתקיים כמובטח, ייווצר רוב ליציאת בריטניה מן האיחוד האירופי.

החלטת הציבור פתחה תיבת פנדורה של הצורך לשלם פיצויי ענק לאירופה, של שאלת מעמד הבריטים החיים ביבשת והעובדים בה, של אפשרות פרישתה של סקוטלנד מבריטניה כדי להישאר חברה באיחוד ועוד ועוד. קמרון נאלץ להתפטר מתפקידו למרות הרוב היציב שהיה לו בפרלמנט, ואילו סיעתו בחרה בתרזה מיי כיורשתו.

מיי, שהבטיחה כי לא תקדים את מועד הבחירות לפרלמנט, וכי תנצל את הרוב שהושג לשמרנים בבחירות הקודמות כדי לנהל משא ומתן תקיף על תנאי פרישתה של בריטניה מן האיחוד, התלהבה מן הסקרים שהבטיחו למפלגתה יתרון אדיר על פני מפלגת העבודה בראשות ג'רמי קורבין, המתנהג כנער פרחים קיצוני משנות ה־60, והקדימה את הבחירות. טענתה המרכזית היתה כי היא זקוקה לרוב גדול כדי להבטיח מנדט משמעותי לשיחותיה המורכבות עם ראשי האיחוד.

זו היתה הטעות הדרמטית השנייה של מנהיג שמרני בשנים האחרונות. ביום חמישי האחרון הפסידה המפלגה את הרוב שהיה לה בפרלמנט, והיא ככל הנראה תיאלץ עכשיו להקים ממשלת מיעוט, או ממשלת קואליציה אם תומכי בריטניה בצפון אירלנד (הליברל־דמוקרטים) יסכימו להצטרף אליה.

התמונה עדיין איננה ברורה, אך השגיאה של מיי ברורה מאוד והיא עלולה לשלם על כך בקריירה הפוליטית שלה, אם יימצא מועמד שיקרא עליה תיגר בסיעתה. מעמדם של השמרנים נחלש, גם לצורך המשא ומתן שהם אמורים להתחיל לנהל בעוד ימים מעטים בבריסל. מפלגת הלייבור התחזקה בבחירות אלו באופן משמעותי, והוכיחה שוב כי מי שהספיד את השמאל האירופי דיבר מהרהורי לבו. לאחר הבחירות בצרפת ובבריטניה מסתבר שדווקא הימין נמצא בנסיגה, וכי מה שנקרא "אפקט טראמפ" (ניצחון סוחף הצפוי למפלגות הימין בעולם ובעיקר באירופה על חשבון השמאל, בעקבות ניצחונו המפתיע של דונלנד טראמפ בבחירות לנשיאות בארה"ב) פשוט לא קרה.

קמרון קלע את בריטניה, בגלל גחמה אישית, למשאל עם מיותר לחלוטין, שסיבך את ארצו במהלך אשר עלול לפגוע באינטרסים החשובים לה ביותר. מיי, גם היא מתוך גחמה אישית, קלעה את בריטניה לבחירות מיותרות לחלוטין, שיחלישו אותה בניהול המו"מ על המהלך המוטעה והמסוכן של היציאה מן האיחוד האירופי. ואילו נער הפרחים, שהודיע כי אנשי חמאס קרובים ללבו ואשר ניהל פלירט עם הצבא האירי המהפכני, קיבל חיזוק לתחושה שאין כמו הבעת דעות הזויות כדי לזכות בתמיכה אלקטורלית משמעותית. וכרגיל: על טעויות המנהיגים ישלם הציבור.יוסי ביילין