בעקבות אסון האוטובוס

בשבוע שעבר התרחשה בכביש המפותל שבין עובדה לאילת אחת מתאונות הדרכים המחרידות ביותר והבלתי נחוצות ביותר שהתרחשו במדינת ישראל. זה העלה בזיכרון תאונה מחרידה אחרת שהתרחשה בצומת הבונים בשנת 1985, ואשר קטלה את חייהם של 19 נערים ונערות ושלוש נשים.

תאונת האוטובוסים היתה מהמופקרות ביותר שאפשר להעלות על הדעת - נהג אוטובוס שמרשה לעצמו לעקוף אוטובוס אחר, בכביש צר על סף תהום ותוך כדי עיקול, כאשר האוטובוס עמוס נוסעים. בנהיגתו המופקרת הוא גרם ישירות למותם של 24 אנשים ופצע קשה עוד כמה עשרות.

אם אנו רוצים לראות דוגמה מוצלחת במיוחד לאיוולת הסובבת היום את השיח הציבורי בנושא התאונה, היא באה לידי ביטוי במסגרת הפולמוס באמצעי התקשורת אם לאירוע התאונה קדם ויכוח בין שני נהגי האוטובוס. כאילו ויכוח כאמור יכול להצדיק התנהגות נפשעת של נהג המסכן חיי אדם. אני מרשה לעצמי, ללא שהתנהל משפט ובטרם הוגש כתב אישום, להתייחס לנהג זה כאחד המופקרים ביותר שידעה ההיסטוריה של מדינת ישראל. בקרוב תתלבט ודאי התביעה במדינתנו בשאלה אם להאשימו בגרימת מוות ברשלנות, אשר העונש בגינה הוא שלוש שנות מאסר, או בהריגה שהעונש עליה הוא 20 שנות מאסר. עצם ההתלבטות בשאלה זו כבר מוכיח עד כמה רופס ועלוב הוא החוק בישראל בכל מה שנוגע להרג בני אדם בדרכי הארץ.

אותו נהג לא התכוון להרוג את נוסעי האוטובוס, הלא סיכן גם את עצמו. אי אפשר להאשימו ברצח בכוונה תחילה. אבל הוא נהג ברשלנות תוך ידיעה שהוא מסכן את הנוסעים, רשלנות אשר מחמת רמתה ניתן אולי יהיה לאחר מאמץ משפטי להגדירה כהריגה. המסקנה פשוטה – נהיגה ברשלנות הורגת ועלולה להרוג רבים. אולי הגיע הזמן שנחליט כבר אחת ולתמיד שהשמירה על החיים בישראל אכן חשובה-

על הנהג מוטלת אחריות ישירה למעשיו, אבל חשוב לזכור שמעשהו היה גם תולדה של מערכת אכיפת חוק עלובה ושל סביבה חברתית נעדרת ערכים בסיסיים, שאינה שמה את ההגנה על החיים בראש דאגותיה.

לכן אני מאשים גם חלק משופטי ישראל בכך שכשהיו צריכים לגזור דינם של נהגים רשלניים אשר קטלו חיי אדם, הפעילו את מידת הרחמנות והסלחנות. אני מאשים גם את הכנסת שלא השכילה לעצב חוקים נאותים שייצרו הרתעה אמיתית מפני גרימת מוות ברשלנות. העונש הקבוע היום בחוק של שלוש שנות מאסר הוא מגוחך. אני מאשים גם את כל הצבועים שיודעים תמיד להזדהות יפה, ואף בפומביות, עם הנהג ההורג במקום עם הקורבנות. דוגמה לכך כבר ראינו כשעו"ד נכבד נהג ברשלנות, נכנס לצומת ברמזור אדום במהירות של 80 קמ"ש לפחות, ומחק משפחה שלמה מעל פני האדמה. עם זאת, גם כאשר בית המשפט גזר עליו מאסר של שנה וחודש, קמה מהומה חברתית ותקשורתית כאילו היה זה עונש גבוה מדי.

אם אנו רוצים להגן על החיים בישראל מפני נהגים מופקרים, עלינו להחמיר בענישה. כדאי שהציבור יבין שהקורבנות הבאים עלולים להיות אנו או בני משפחתנו. רק החמרת הענישה תיצור הרתעה נאותה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו