עצלות מחשבתית היא מצד אמצעי התקשורת לחזור כמי שכפאם שד על המנטרה השחוקה ש"הליכוד זז ימינה" עם רשימת המועמדים הנוכחים. בכך משרתת התקשורת את אנשי קדימה והעבודה המשננים החל מאתמול כי "הימין הקיצוני השתלט על הליכוד", ו"המורדים בליכוד הפכו לשליטים".
אבל האם לא כך היו פני הדברים מלכחילה? היכן היה גדעון סער בשנים האחרונות, וגלעד ארדן או משה כחלון? האם לא לשם כך הוקמה קדימה? דומה שכל הדוברים הצהובים לליכוד חוו גילוי אליהו, ופתאום התברר להם שהליכוד הוא מפלגת ימין. גם כעת הליכוד נותר מפלגה עממית המכילה בתוכה קצוות שונים של הקשת הפוליטית, מימין מובהק לימין מתון ועד עמדות מרכז. רק בליכוד יכול מרידור לשבת בטבעיות ביחד עם אנשי ימין מובהקים.
לא צריך להיבהל מהמקטרגים החושבים להבהיל את הציבור; למעשה הם משרתים את הליכוד. הציבור מבקש ימין. השמאל אינו סחורה עוברת לסוחר היום. ראו כיצד קדימה מצניעה את עמדותיו של אולמרט ושל חברים נוספים שמיקמו עצמם בקצה השמאלי הכי מבולבל במפה. כי זאת לדעת: קדימה אינה מפלגת מרכז אלא מבקשת לרשת את מפלגת העבודה, בעוד למעשה היא ערב רב של גורמים ודעות לא מזוהים המסווים את דעותיהם - ובלבד שייבחרו.
לא הליכוד זז ימינה רבותיי, הציבור הישראלי ברובו נמצא שם לאחר שכל הפנטזיות העגומות של מזרח תיכון חדש התפרקו על ראשנו בקול רעש מחריד, לאחר שלוש שנים שבהן דרום הארץ הפך בן ערובה בידי חמאס וכלי משחק בידי פוליטיקאים ציניים, לאחר שצפון הארץ כמעט ונחרב במלחמה כושלת שגם היא היתה פרי נסיגה מבוהלת ואיומי סרק.
כמפלגה עממית, הליכוד הוא השיקוף היותר אמיתי של הזרמים הרוחשים בציבור הישראלי. גם אין לשכוח את השחיתות שקדימה הנחילה למערכת הפוליטית לפיה הירשזון מונה לשר האוצר ואולמרט מעליו, ובחוסר אחריות משווע שעלה לנו בדמים מרובים מונה עמיר פרץ לשר הביטחון, והכל בשם אינטרסים אישיים הזרים לטובת העם.
הדברים עלו גם בנאומו של נתניהו עם היוודע תוצאות הבחירות המקדימות: הוא דיבר על "תהליך מדיני" ולא על "תהליך שלום", שהוא שם קוד מכובס לטחינת מים מדינית והשהיה של הפעולות הבסיסיות ביותר להגנת האזרחים מפני הטרור החמאסי. התהליך המדיני של הליכוד לא יתמצה רק בשיחות או במו"מ, אלא גם בחשיפה עולמית של עמדותיהם האמיתיות של הפלשתינים: כיליונה של מדינת היהודים.
הכינוי "מורדים" צריך להוות תעודת יושר לנושאיו. הם מרדו בשחיתות ששרון ואנשיו קידמו, הם מרדו באתוס המגונה שפשה בפוליטיקה הישראלית לפיו אין בעיה לנבחר ציבור להשיל את עורו באחת ולאמץ עמדות שרק אתמול הצהיר ההפך מהן, ועל בסיסן נבחר. האתוס הזה הוא שהוליד גם את הסלחנות כלפי מעשי השחיתות האחרים, שהרי אם נבחר הציבור אינו מצופה לנהוג בנאמנות כלפי עמדותיו הציבוריות, מדוע שבחדרי חדרים לא יחטא בטובות הנאה ובשליחת יד לקופה הציבורית-
המורדים האלה הם פיקציה של התקשורת בדיוק כמו הביטוי "הפייגלינים" וכמו המנטרות השחוקות על הקצנת הליכוד. המכנה המשותף לכל הביטויים הללו הוא בעיקר עצלות מחשבתית וחשיבה עדרית המאפיינת חלק ניכר מהמערכת המתווכת בין העם לבין המציאות התקשורת. אל דאגה, בעידן האח הגדול הציבור יודע לסנן גם את שטיפת המוח הזאת.
האמת ניתנת להיאמר שהליכוד הציג רשימה מאוזנת ומגוונת של חדשים וותיקים, צעירים ונשים, מזרחיים, בעלי ניסיון פוליטי וציבורי רב וכאלה המתחילים את דרכם, חובשי כיפה בגלוי ובסמוי, שמרנים וניאו-שמרנים בקיצור, מפלגת עם אמיתית.
נתניהו יזדקק מאוד לסילבן שלום, שלמרות מיקומו נותר מספר שתיים בליכוד מבחינת יכולתו לאזן את הקצוות, לחבר את אנשי השטח ולכוונם לפעולה נמרצת בבחירות המתרגשות עלינו לטובה. גם המטה של פייגלין יוכל לעזור ולמשוך קולות רבים מהימין היותר מובהק שהדירו עצמם מן המפלגה שנים רבות (וכמובן גם בגין ויעלון). גם שאר החברים צריכים לשים מאחוריהם את היריבויות הקודמות ולהתמקד בבחירות הכלליות. הציבור יידע להעריך זאת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו