קץ האימפריה?

המשבר הנוכחי גורם כאב ראש אדיר לארה"ב ולקברניטיה. אמריקה היתה המקור ליצירתו עם הריביות הנמוכות שניפחו את בועת הנדל"ן וכעת היא גם נדרשת לנקות את הבלאגן. המאמצים העילאיים שעושה הנהגתה הכלכלית בראשותם של יו"ר הפד בן ברננקי ושר האוצר הנרי פולסון, לא מניבים פרי בשלב זה, אך השניים יכולים "להתנחם" בכך שבמשבר הכלכלי הבא הדוד סם כבר לא יהיה אחראי לפתרון המשבר.

ההתמוטטות חסרת התקדים שאנו חווים כעת היא כנראה האחרונה עבור ארה"ב בתפקידה כמנהיגת העולם. בסיבוב הבא יהיו אלה מנהיגים אחרים שיצטרכו לשבור את ראשם, וזה לא ממש משנה אם הם יגיעו מסין, מאירופה או ממדינות המפרץ.

מדוע? במשבר הזה, שתופס את ארה"ב במצב לא מזהיר מראש עם גירעון עצום במאזן המסחרי, דולר חלש והתחזקותה של סין, היא גם מאבדת את סמליה המרכזיים שליוו אותה מאז הפיכתה לשליטה הבלתי מעורערת של העולם אחרי סיומה של מלחמת העולם השנייה. קודם וול-סטריט, עגל הזהב של הכלכלה החופשית ומיצוי החלום האמריקני, וכעת זו תעשיית הרכב, ליבה של הכלכלה האמריקנית. המאבק בזירת הרכב מול יפן מתנהל כבר כמה עשורים, אך במשבר הנוכחי נראה כי דטרויט סופגת מכה אנושה.

אילו כלים לדומיננטיות עולמית ייוותרו בידי ארה"ב לאחר שחלק מהמוסדות הפיננסיים שלה נמכרו לקרנות מאסיה או מדינות המפרץ וחלקם קרסו? מה יקרה לאחר שגם סמליה של הכלכלה האמריקנית שמככבים בכל סרט תוצרת הוליווד, כגון GM, פורד או קרייזלר, יימכרו ליצרניות רכבים יפניות? גם מחירי הנדל"ן, שכבר נופלים וצפויים להמשיך ולצנוח, יוצרים הזדמנויות נדירות לבעלי הכיסים העמוקים שמגיעים ממדינות שנהנו מזינוק חסר תקדים במחירי הנפט.

המשבר הנוכחי משנה לא רק את כללי המשחק הכלכליים ובונה סדר עולם כלכלי חדש, אלא עשוי להפיל סופית את הענקים הקודמים כדי לרומם את הענקים החדשים.