מורה דרך דמיוני, מין מכשיר ווייז וירטואלי, הינחה אתמול את רעייתי דנה ואותי בין ראש פינה וטבריה וחוף הכנרת, עד שעצר באקראי בראש הנקרה, בפינה צפונית־מערבית של ישראל, מעל לדבורה המשייטת של חיל הים. שם, בשכיית החמדה של המצוק התלול ומי הים המחליפים את צבעם כזיקית מירוק לכחול ובחזרה, לנוכח טור ארוך של ממתינים לרכבל בחום הכבד ובתנועה דחוסה אך מסודרת, התנהל עם ישראל לאיטו.
דוגמית של עם ישראל. בני הזוג בן־חמו מנהריה שאירחו צמד גרמנים חביבים. היילכו שני זוגות יחדיו בלתי אם נועדו? כן, סיפור ארוך ודרמטי ומפותל, ועתה כ־72 שנים אחרי השואה מארחים הישראלים את צאצאי מי שהצילו בימים הנוראים ההם את סבא, והזיכרון לא פג. גם הצעירה הדתייה שהיא מורה ובעלה המחזיק את אורי הפעוטה על חזהו, והוא מבקש ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים בפקולטה לפסיכולוגיה לתואר שני.
כך שיחה על רגל אחת עם רעייתי בעניינים מקצועיים. לעג לרש, אלה האנשים שאור ליום אתמול קראתי ב"הארץ" שאיבד את הצפון והמצפון כי הם גרועים מן החיזבאללה.
לקום להתהלך בארץ בין הנקרות ולהצביע על המוצב הלבנוני השולט על האתר ולשגר בווטסאפ, צילומים עצמיים לרוב, ולכתוב לכל המכרים והחברים שאינם מניחים אפילו בחג את נתב"ג כי יש בארץ המובטחת פינות חמד שאינן נופלות מכל זווית המחברת בלוק לשדרה בניו יורק, ואפילו לא מן המערה הכחולה בדרום איטליה. לא זה במקום זה, אבל גם לא להפך. לא במקום חו"ל, אבל גם לא תמיד בחו"ל במקום הארץ הקטנה והיפה הזאת.
היא כל כך קטנה וכל כך נחשקת במרוצת כל הדורות, שאין בה פינה בלי סיפור דרמטי. מי חצב לראשונה בראש הנקרה? אלכסנדר מוקדון, לפני כ־2,350 שנים, מי בכלל ידע? ומדוע הבריטים חזרו לפני כ־77 שנים לפלס במעבה ההר את פסי הרכבת מפלשתינה (א"י) לביירות? קורין אלאל ששרה "ארץ קטנה עם שפם" היתה צריכה לשנות את הנוסח - "ארץ קטנה עם סיפור". חגיגה תוססת בצל אימת החיפושים אחרי שלושה נעדרים יקרים בכנרת.
כותבי טורי הטיולים עוצרים כאן, ומודים למנהלי האתר ארז והוברט מהקיבוץ המקיימים פעילות תקינה נוכח עם ישראל, ומוסיפים: מומלץ.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו