ביזוי והסתה, לא "אמנות"

פוסטר ההסתה נגד רה"מ לא הספיק לסטודנטים ב"אקדמיה לאמנות" בצלאל. הם הוסיפו חטא על פשע ופירסמו כרזה נוספת שבה מבזים את רה"מ - עדות נוספת לגסות רוח, לשפלות ולתת־תרבות. הסטודנטים שמגבים את חבריהם חסרי הטעם הטוב לא מגינים על חופש הביטוי. הם נאבקים ברוב צביעותם כדי להבטיח את חופש השיסוי וזכות הביזוי.

כל מי שמגדיר את הכרזות ואת הפוסטרים כביטוי אמנותי מעולם לא למד ולא הפנים מהי אמנות. יש רק לקוות שה"יצירות" שלהם אינן המסרים שהם קיבלו במהלך לימודיהם מהמרצים שלימדו אותם מבוא לתולדות האמנות.

בפתיחת האקדמיה בצלאל על ידי בוריס ש"ץ, הראי"ה קוק שלח מכתב נרגש לאירוע ובו ציין כי פתיחת האקדמיה מהווה את "תחיית האמנות והיופי העברי בארץ ישראל". יופי אמיתי שאי אפשר היה לקיימו בחשכת הגלות. הוא כתב על רוח גדולה שתעטר את ירושלים, ופרחיה יהיו לכבוד ולתפארת. אין לי ספק שאם הרב קוק היה יודע על החשיכה, העלבון וההסתה היוצאים מאותה אקדמיה, הוא היה לוקח את מכתבו בחזרה. במקום יופי - כיעור, במקום פרחים - חבלי תלייה, ובמקום כבוד ותפארת - בושה וכלימה.

למען האמת, חייבים להודות שתופעת בצלאל אינה צריכה להפתיע את מי שמכיר כיצד פועלים רבים מחברי הממסד התרבותי בישראל. קבוצה קטנה וצעקנית של פוליטרוקים ששולטת במונופול תרבותי, שחבריה נהנים מהעובדה שכולם חושבים אותו דבר, מתהדרים בפרסים שהם מחלקים לחברים ומוכנים להעלים עין מכל מעשה נבלה שנעשה על ידי מי מהגילדה. תפיסת עולמם מוכרת וידועה, רובם משתייכים למפלגה שיכולה לאסוף את מרבית חבריה באולם קטן בתל אביב. למותר לציין כי מי שלא חושב כמותם הוא בחזקת בור, חסר תרבות ומנוון.

הימין הישראלי לאחר שנים רבות מתחיל להתגבר על רגש הנחיתות שעסקני התרבות הצליחו להנחיל לו. במשך שנים היה בישראל ניסיון להדרה תרבותית. קבוצות שלמות בחברה הישראלית לא זכו להכרה במרחב הכבוש שבין הבימה, היכל התרבות והקאמרי. בימים אלה של שקיעת תת התרבות שקיבלה ביטוי בפוסטרים של בצלאל, יש להקים מחדש תרבות יהודית וישראלית אמיתית. תרבות של יחד שבטי ישראל ולא תרבות של משפחה קטנה שעדיין נאחזת בקרש הצלה רקוב. זו גם התקווה שהאקדמיה בצלאל תהיה בית יוצר לתרבות ולא לתת־תרבות, ליופי ולא לכיעור, לכבוד האדם ולא לביזוי צלם אנוש.