הסיפור שלא סיפרו לנו על יוצאי אתיופיה

אנחנו אוהבים את הישראלים יוצאי אתיופיה, בדיוק כמו שאנחנו אוהבים אותם – מסורתיים, יפים ושקטים. בעיקר מקשיבים ושקטים.

סיפור הגעתם לארץ הוא סיפור ציוני מרגש, סיפור של הצלחה. סיפור שבסגנון הישראלי הרגיל שלנו, הצלחנו לנכס לעצמנו. מסיפור גבורתם של העולים הוא הפך לגבורתן של היחידות המיוחדות של צה"ל שהגיעו במסווה לסודן – ורק שלהן; לסיפור של הטייסים ושל מקימי המחנות באדיס שם נקלטו אלפי עולים ומשם הוטסו במבצע אווירי לישראל. הייתי בעצמי באדיס ובגונדר, גם אני חטאתי בגאווה ובסיפורים על הנסיעות שבשטח על הרכבים והמטוסים הגיפים וההרפתקאות, כיוון שהייתי גאה מאוד בעשייה זו.

אבל הסיפור של העלייה הנפלאה הזו אינה של הטייסים או אנשי היחידות המיוחדות, אלא של העולים מאתיופיה עצמם, של המשפחות, של המבוגרים, של הילדים. הסיפור הוא על מסע קשה, על אבדן, על מחיר כבד בנפש. סיפור על אנשים שעדיין למרות מרחק הזמן מתביישים לספר על האחים שנשארו בדרך ונקברו בלי זכר, על נשים שלא סיפרו לנפש על מעשי אונס, סיפור על מי שנלחם ושרד ועל מי שלא, ונותר מאחור. זהו סיפור על הנחישות והאמונה של אלו שצעדו את הדרך בת 1,300 הקילומטרים מתוך רצון ציוני דתי לעלות לארץ המובטחת.

סיפור כמו של דניאל פקדו שצעד במדבריות סודן מאות קילומטרים והוא בן 10 שנים בלבד. מול עיניו ראה עיר עטופת אור וזהב- ירושלים. עוד לפני שמשפחתו עשתה את המסע לארץ י. סיפרו לו שאתיופיה אינה הארץ שלו ושיבוא יום וכולם יחזרו לירושלים. שם היבול גדל כמעט מעצמו, הדבש ניגר כמי הנהר והחלב זורם בנהר החלב. בתקופה זו של הפיכה צבאית ניסיון לעזוב נחשב כבגידה. את בני משפחתו, חקרו ואסרו מספר פעמים לפני המסע. למרות הסכנה משפחתו לקחה את מטלטליה והחלה במסע המפרך לישראל דרך סודן. המסע לווה במקרי מוות רבים , החלשים לא שרדו, המבוגרים הלכו בקושי, נשים כרעו ללדת וילדים בני יומם נולדו ומתו במדבר ונטמנו במדבר ללא קבר או מצבה. ילדים התייתמו, הורים איבדו ילדיהם, על דניאל ומשפחתו האובדן לא פסח. ודניאל זוכר. זוכר הכל. אבל עם ישראל לא שמע על כך מעולם.

אמונה. ציונות. ירושלים. ארץ מובטחת. ומה כאן? קליטה קשה, משפחות שהתפרקו, על מסורות שנזנחו ומנהיגים שאבדו את מקומם במולדת החדשה.

שנים לא נתנו מקום לסיפור הזה. שגם הוא חלק מהאתוס הציוני, מההיסטוריה של כולנו.

הגיע הזמן לשנות זאת, ואלפי בני אדם כבר כעת הם חלק מהשינוי. השנה, זו השנה השנייה למיזם "סיפור על הדרך" שהגיע מתוך קהילת יוצאי אתיופיה, ושהחברה למתנ"סים הארצית מפעילה ומקדמת, על מנת להכיר לכלל האוכלוסייה את סיפור העלייה. בשבועות הקרובים, סביב חג הסיגד שחל ב-30 בנובמבר, יותר מ-100 מספרים יוצאי אתיופיה יתארחו ביותר מ-200 בתים פרטיים ביישובים יהודים וערבים, חילונים ודתיים, במרכזים קהילתיים, וכן בכנסת ישראל ובבתי ראשי רשויות וארגונים חברתיים בכל הארץ. הם יספרו את סיפורי העלייה האישיים שלהם ושל משפחותיהם, לאלפים רבים של משתתפים. דניאל הוא רק אחד מהם.

בואו נקשיב להם, כדי שבספרי הלימוד של ילדנו יופיעו לא רק פרעות ימי הבינים באירופה, גירוש ספרד והאינקוויזיציה, פרעות ביהודים במלאח במרוקו והשואה. אלא גם המסע ההירואי של יהדות אתיופיה לירושלים. כי הסיפור שלהם הוא הסיפור של כולנו.

הכותב, אביעד פרידמן, הוא יו"ר החברה למתנ"סים הארצית ואיש עסקים