כדורגל מעליב של נבחרת ישראל

אחרי שנחלצה בעור שיניה ממבוכה במקדוניה, נבחרת ישראל הגיעה לטדי למשחק נוח מול ליכטנשטיין כדי לשפר את הרושם ואת הפרש השערים. הרושם לא תוקן אלא להפך, והפרש השערים לא שופר, וזאת מול אחת מנמושות אירופה. הפתיחה דווקא היתה טובה עם שני שערים מהירים של המניה הכי בטוחה היום בכדורגל הישראלי - תומר חמד - שמספק מספרים מרשימים במדים הלאומיים לאורך זמן.

אבל מהר מאוד הנבחרת הרפתה מהלחץ, שיחקה באיטיות מרגיזה והציגה כדורגל מעליב. האשמה היא קודם כל בשחקנים שנראו רע מול האורחים החובבנים, מחוזקים בשחקנים מהליגה השנייה והשלישית בשווייץ. גם בלי מאמן השחקנים הישראלים היו חייבים להיראות טוב יותר ולהבקיע שערים נוספים. הפרש השערים עלול להיות משמעותי כי ליכטנשטיין לא תשיג תוצאה כזאת מול שום יריבה בבית.

אלישע לוי מרבה לדבר על הדרך, אבל עדיין אין כזו בנבחרת. היא כרגע אוסף של שחקנים שכל קשר ביניהם מקרי בהחלט. ההגנה עם גרשון במקום טיבי המשיכה לספק הרבה סיבות לדאגה וסבלה מחוסר תיאום; הנבחרת התקשתה להשיג שליטה במרכז המגרש, וגם השוער האורח לא עמד ביותר מדי מבחנים; נקודה נוספת שצריך לתת עליה את הדעת היא חוסר ההתלהבות בנבחרת. לאורך כל המחצית השנייה השחקנים נראו כמי שמייחלים לשמוע את שריקת הסיום.

החילופים של אלישע לוי היו תמוהים מאוד, בעיקר הוצאתו של המצטיין במשחק תומר חמד. זה קרה כי למאמן קל יותר להחליף אותו מאשר את ערן זהבי, שסיפק עוד הופעה חלשה במדי הנבחרת. החילופים היו חסרי מעוף, לא השפיעו על המשחק ולא עצרו את המבוכה.

קהת, אצילי ודאבור היו צריכים להישאר על הספסל, אם לא בבית. קשר מכבי חיפה נמצא בכושר ירוד, אצילי עוד לא נכנס לעניינים בספרד וכך גם דאבור שנמצא בירידה תלולה. ציפיתי ששחקן כמו עאבד יקבל קרדיט.

למזלנו הרב, שיחקנו מול ליכטנשטיין. כל נבחרת אחרת היתה גורמת מבוכה הרבה יותר קשה. זו אחת התוצאות המחמיאות בהיסטוריה של האורחים, וזה אומר הכל על הרמה של היריבה. הנבחרת מסיימת שני משחקים עם שש נקודות בקופה, אבל אסור לשכוח מול מי הנקודות האלה הושגו. ביכולת הזאת יהיה קשה מאוד לחזור עם משהו מאלבניה.