נכדים זו שמחה (גם יקרה ומעייפת)

קיצו הקרב של החופש הגדול הוא גם סופו של המבצע הלוגיסטי החוזר על עצמו בכל שנה באוגוסט - "קייטנת סבתא". מדובר בתרחיש מורכב ביותר הכרוך בשירותי הסעה, שהייה, הזנה ומקלחות לפני השינה. לעיתים הוא כולל גם לינה. כל ההיערכות הזאת צריכה להתגמש כדי לקלוט מספר משתנה משנה לשנה, משבוע לשבוע וגם מיום ליום, של ילדים וילדות במנעד רחב של גילים (כן ירבו ושרק יהיו בריאים) - מחודשים ספורים ועד 13-12, באותו מחזור קייטנה.

ומה עם התוכן, העניין והתעסוקה, הכוללים יצירה, תרבות ורבגוניות לחבורה הטרוגנית שכזו? לרבות עשיית צדק חברתי בבחירת תוכניות הטלוויזיה לנוכח התסריט הידוע מראש, שבתחילתו סבתא מכריזה שעכשיו מגיע תור הגדולות לבחור; ובהמשך, לאחר דין ודברים, הן מסכימות נניח על "חתולים נגד כלבים"; ובדיוק כשנדמה כי באה המנוחה ליגעה, הקטנים פוצחים בתרעומת של בכי וצרחות. הם רוצים את הסרט על הדינוזאור הטוב, ולא יעזור שום דבר, לא ידיים ולא שוקולד, כלום. הסיום צפוי מראש, כשסבתא אומרת: "תוותרו להם, הם עדיין קטנים". הן, מצידן, אומרות: "אבל זה לא הוגן! למה תמיד אנחנו צריכות לוותר???"

וההוצאות (אבל באמת, רק שיהיו בריאים): ביקור אחד בבריכה עם ארבעה נכדים - סבא לסרט אחד עם הגדולות, סבתא לסרט אחר עם הקטנים - עולה לא פחות מ־200 שקלים לפני ה״כיבודים״; ומה עוד לא נאמר על כך שאפילו "שלישי בשלייקס" לא משחרר אותך מהריח של הפופקורן, ובייחוד לא ממחירו המפולפל.

הצרכנים, במקרה הזה הורי הילדים, צריכים לפני הכל שלילדיהם יהיו סבתא וסבא (בייחוד סבתא); שיהיו בריאים ובכושר טוב (דבר לא מובן מאליו), ובעיקר בהינתן שחלק ניכר מהסבתות של היום הן בעצמן נשים עסוקות; ותנאי הכרחי נוסף: ש"הזקנים" יגורו במרחק סביר, כזה שיאפשר "להוריד את הקטנים" בדרך לעבודה.

מנקודת המבט הרגשנית של מי שרק השבוע הפעילה "קייטנת סבתא" לשלושה ימים, לרבות היום, עבור 5-3 נכדות ונכדים בגילי 10-4 - אשריי שזכיתי. ועוד לפני שהסתיים ה"מבצע", וכבר אני מתגעגעת לדיונים הענייניים של בני ה־5-4 הפרטיים שלי על כלל סוגי הדינוזאורים, לרבות הצרטוזאורים, המגלוזאורים והתריזינוזאורים. באמת, סבתא, את לא יודעת שום דבר.

אבל מצד ההיגיון - זה לא יכול לעבוד. ככה לא בונים משק פרודוקטיבי. לא רק מפני שלא לכולם יש את ה"סבתאימות" לפי התקן הנדרש, אלא בעיקר מכיוון שהמשק צריך עובדים עם ראש שקט. התמרון בין העבודה לילדים בחודשי הקיץ לא יכול להיות הבעיה של ההורים ושל הורי ההורים. הדאגה לילדים בימי החופשה הרבים שיש להם בהשוואה לאלו של הוריהם, בשונה מהרווח במרבית המדינות בעולם, צריכה להדיר שינה מעיניהם של ראשי משרד החינוך (לאן נעלמה קייטנת בית הספר?) וכן מעיניהם של ראשי הרשויות המקומיות (הפעלה במתנ"סים) ושל המעסיקים במסגרת העבודה.

"מבצע סבתא" הוא לא תוכנית עבודה, אם כי אני נהנית ממנו מאוד.