הצדק צריך לתפוס את מקומו

לפנות מקום לשמרנים בתקשורת • להתאים את השירות הציבורי לציבור • לתלות את כביסת האלימות נגד נשים בחוץ • להעמיד את עיתון "הארץ" במקום • ולזכור את הקסם של גוש קטיף • חמש הצעות לסדר היום

 

1
אם תאגיד השידור הציבורי יצליח, ולו ברסיסים דקים, להשיב את המגה־גזילה שנלקחה ממשלם המסים ולתת ייצוג הוגן לכולם, זה יהיה נס. 

קמה מחאה על "ספירת ראשים". אחרי שסופרים ללא הרף כמה ערבים התקבלו לנציבות שירות המדינה, מפרסמים מודעות דרושים ממשלתיות המיועדות לצ'רקסים או ליוצאי אתיופיה בלבד ומחייבים גופים ממלכתיים לשלב חרדים בעבודה, מה שעוקץ בעין זו דרישה לייצוג כלל המגזרים והדעות בטלוויזיה וברדיו? סופרים פה כמה נשים השתלבו במשרדי הממשלה, כמה דרוזים, כמה נכים. רק הבקשה הצודקת לשלב בתאגיד ראשים, מקצועיים ומוכשרים, מהמחנה השמרני מפריעה לכם? תגידו שדרוזים ונכים זקוקים לעידוד העסקתם, בעוד השמרנים אינם מיעוט מוחלש. אענה: לא נכון. בעולם העיתונות שמרנים הם מיעוט מוחלש. 

 

2
מחאת הרופאים המתמחים מוצדקת מארץ המוצדקות. אחרי שקוראים ושומעים את העדויות על עומס עבודה המסכן חיי אדם - לא רק מעיני הרופא, במשמרת 26 השעות שלו, מודרת השינה; גם מעיני כל ישראלי.

וכאורך המשמרת של רופא מתמחה, כך קוצר המשמרת של פקידי קבלת קהל לאורכו ולרוחבו של השירות הציבורי. בהיפוך מהמתמחים, נדמה שהם לא מכירים אפשרות לעבודה אחר הצהריים. יצא לי השבוע להזדקק לפיסת נייר מאיזה גוף ציבורי. שעות פתיחת האשנבים מקוממות, ואפשר רק בסניף בפתח תקווה, ורק מהפקידה ההיא. בארצות הים שעות השירות מותאמות לאנשים עובדים ולא נקבעות על פי תכתיבי ההסתדרות והוועדים. וכשהפקידים יוצאים לסנדוויץ', קבלת הקהל נמשכת כרגיל, רק נציג השירות מעבר לשולחן מתחלף.  אני מציעה לעשות החלפה זמנית בין המגזרים, שמשכורות שניהם מקופת האוצר: לשבוע אחד בלבד המתמחים יעבדו לפי שעון קבלת קהל ממשלתי, והפקידים יעבדו לפי שעון הרפואה הציבורית. 

 

3 
כשליש מהנשים שיוצאות ממקלטים לנשים נפגעות אלימות חוזרות לבית האלים שממנו ברחו, לא תמיד מתוך אהבה. לא קל להשתלב בחיים מחוץ למעגל האלימות. המקלטים עושים עבודת קודש אבל נותנים מענה לתקופה ראשונית בלבד. 

בשבוע שעבר אושרה בקריאה טרומית הצעת חוק מבורכת של יו"ר מרצ, זהבה גלאון, שמעניקה סל שיקום לנשים ולילדים שיוצאים ממקלטים. סל קליטה בחזרה לחברה. סיוע משפטי, עזרה בדיור, הכשרה מקצועית, תמיכה למציאת עבודה, ליווי שיקומי ונפשי, סבסוד המסגרות לילדים.

נזכיר בפעם האלף שאין אבטיפוס לגבר מכה. אלימות במשפחה מתרחשת בשיעורים דומים בכל המעמדות, הדתות, המוצאים והקהילות בעולם. הסטטיסטיקה אומרת שיש אישה תחת אלימות בקהילה שלכם. ביישוב, בשכונה, בבית הכנסת. בבתים דתיים יכולה להתווסף גם אלימות רוחנית: סייגים שלא קיימים בהלכה שהגבר משליט על אשתו כהתאכזרות. הבית הזה לא מספיק נקי לפסח. לא בררת מספיק את האורז.

המגזר הדתי מתקדם בתחום הזה בצעדי עוג. ההצגה המדויקת "הערב היפה בחיי" של נועה אריאל רצה כבר אלפי פעמים באולפנות ובמדרשות לבנות. כל הניואנסים הפנים־מגזריים בפנים: מחולצת המשבצות של הבחור בדייט, דרך החברותא שלו, ועד כיסוי הראש שלה אחרי החתונה. וגם הנורות האדומות, אותות האזהרה: הקנאות, ההרחקה מהמשפחה, השליטה בלוחות הזמנים, ההתפרצויות, בקשת הסליחה שאחרי. 

רבנים בציונות הדתית ורבנים חרדים מפנים נשים למשטרה וגברים לטיפול. אל מרכזי הסיוע מגיעים גברים שמבקשים בעצמם טיפול. ויש קבוצות לגברים דתיים לטיפול בהתמכרויות (התמכרות לאלימות) בשיטת 12 הצעדים. ועדיין, חבל ההצלה הראשון הוא השכנים והחברים. התרגלנו ל"מה טובו אוהליך יעקב", הקפדה על פרטיות, זהירות מדחיקת האף לבית שממול. אבל לפעמים לא צריך אף, אלא יד מושטת. סוד הוא אינקובציה שמייצרת מחלות. ההסתרה סוחטת אנרגיות.

הכאה, התעללות, אונס, מניעת גישה לכסף, מניעת קשרים חברתיים, כל אלו אינם "עניין פרטי". ילדים שנחשפו לאלימות, גם אם לא הופנתה אליהם, יגדלו להיות מבוגרים אלימים (אלא אם כן הצמיחו משוטים אדירי כוח לנוע נגד הזרם). הנה הצד הטוב של חיים בקהילה: בחברה שבה יש אוזניים לכותל יש אפשרות להציל יותר ילדים ונשים שחיים תחת אלימות. אל תחששי מהתערבות. תדפקי על הדלת, תפתחי לה צוהר. אולי היא ציפור בכלא, ואולי תעקם את הפנים ותחשוב שאת הוזה; עדיף להזות מאה פעמים מאשר לפספס פעם אחת. 

 

4 
הפרשן האמריקני הבכיר ג'פרי גולדברג הודיע כי הוא מוותר על המינוי לעיתון "הארץ" באנגלית. כמה ימים קודם לכן, בעיתון לאנשים חושבים, גדעון לוי ניתח את המקום שבו הוא חי כמדינה שדבר מלבד הרוע, "רוע מזוקק, רוע סדיסטי, רוע לשמו", אינו מכתיב את צעדיה. "בנאלי או לא, צריך להכיר בקיומו ובכך שהוא אחד הערכים המשפיעים ביותר בישראל", כתב המשורר. "כן, בישראל נוהג משטר רשע, לכן היא מדינת רשע". במהדורה האנגלית הופיע גם המשפט הבא: "ישראל אינה מדינה נאצית או פשיסטית, אך היא משתייכת לאותה משפחה".

העיתונאי ישי פרידמן היפנה את תשומת ליבי לכרוניקה של אנטישמיות. אתר בשם "מרכז המידע הפלשתיני", המזוהה עם חמאס, השתמש השבוע בקריקטורה שהופיעה ב"הארץ" ובה נראים חרדים מרקדים. במקור היא התייחסה לסחטנות החרדית. בציטוט החמאסי היא כבר חלק מהפרוטוקולים של זקני ציון: "הקיצונים היהודים שולטים, והפלשתינים משלמים את המחיר הכבד", כתבו. די. הגיעו "הארץ" עד נפש.

 

5
בשבוע הבא יום השנה ה־11 להגליית ישראלים בתוך ארצם. ייתכן שיעסקו בעיתונות בעוול שיקום העקורים. כמה משפחות מצאו בית (הרוב), כמה חקלאים הצליחו לשקם את המשק (מעטים), מה נתנה המדינה. אבל סיפור השיקום הוא משני. כדאי להזכיר גם מה היה לפני שנחרב. 

הנה דברים שאמר הרב של גוש קטיף, הרב יגאל קמינצקי, בטקס בשנה שעברה, במלאות עשור לעקירה: "כשהיו שואלים יהודי מהגוש איפה אתה גר, הוא היה עונה 'בגן עדן'. זר לא הבין זאת. היינו מיניאטורה של החברה הישראלית. עולים מעשרות ארצות. שילוב של תורה ועבודה. אימפריה של חקלאות. עשרות מפעלים. עשרות ישיבות. להצליח להפוך ארץ צייה וצלמוות שהיו בה רק חולות לגן פורח, זה רק אצבע אלוקים יכולה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו