מסע באזורי הפרא

בביקורי במונגוליה התחדד ההבדל בין כיבושי ג'ינגיס חאן לכיבושי דאעש • הוא היטיב עם נתיניו, הם מבקשים שפיכות דמים וכוח ריק • וגם: מי שרוצה לימודי ליבה אצל החרדים, צריך לדאוג גם ללימודי יהדות אצל החילונים

שבתי ממסע באזורי הפרא של מונגוליה התיכונה, חבל אוטונומי בצפון סין, צמוד למונגוליה העצמאית. חתיכת שמיים ומתחתם ים של יבשה בלתי מתוירת, ירוק של ערבות וצהוב־מדבר וחום־מצוקים, במשרעת האופק הכי רחבה שראיתי, שרק נוודים מצומצמי עיניים עוברים בתוכה, מצליפים על האדמה בשוט כדי לכנס את עיזי הקשמיר הלבנות. תשמעו, העולם הוא מקום נהדר. 

מהאזור הזה יצא המצביא ג'ינגיס חאן, דהור על סוסו, לכבוש את העולם. גם עדרי ענק של סוסים, נמוכים ועַזים, שעטו בין השמיים לאדמה כשפתחתי את האוהל בבוקר. סוסים ללא בעלים, כמו החתולות בירושלים.

בשיאה שלטה האימפריה המונגולית על שליש מהאנושות. כשסוסיו של ג'ינגיס חאן העלו ענני אבק בדרך אל היעד הבא לכיבוש, השמועה כבר רצה לפניהם: חאן נודע באכזריות המדויקת שלו. הוא היה מבצע עריפת ראשים פומבית, לוכד את העיר כולה ומשחרר ממנה בודדים, שיצעקו אל השדות והכפרים את גודל זרועו. כשהגיע אל העיירה הבאה, היא נכנעה ללא קרב.

אבל הדמיון בין הכובש המונגולי למדינה האיסלאמית שמפילה עלינו אימה מסתיים בראשים המתגלגלים. לחאן היו שאיפות לשלוט על העולם, לא להשליט אמונה או דת על אחרים. הוא התעקש להיטיב עם נתיניו. הקים ושיכלל את מערכת הדואר, העביר בעלי מקצועות מבוקשים מנקודה לנקודה ברחבי הממלכה, הזניק קדימה את המדינות שתחת מרותו, דחף את הצעירים ללימודים, פיתח את הדרכים, הקים תחנות מנוחה על דרך המשי והבטיח ביטחון אישי: נערה יכלה לצאת אל השוק עם סל מטבעות זהב על ראשה בלי שיאונה לה רע.

אם יצליח הנגע של דאעש להתבסס חלילה כישות מדינתית, ברור לכולנו שאיש לא יראה מזה טוב. כבר אמרו שהרשעים של פעם רצו להיטיב את העולם, לשיטתם המעוותת, והרשעים של היום רוצים רק שפך דם וכוח ריק. גם אם כל בני התמותה יצהירו על מוחמד כנביא האמת, דאעש ימשיכו לערוך טקסי פרידה בין גוף לכתפיים: ידרשו השתייכות לפלג כלשהו של האיסלאם ואז לפלג יותר ספציפי, ויותר ספציפי, עד שיישאר פה הרשע האחרון, לא חכם מהאחרים אלא שרירי יותר.

אירופה התאבדה לאט. קודם בשיעור ילודה שלילי ואחר כך בפתיחת השערים. רק לגרמניה לבדה הצטרפו מיליון פליטים ומהגרים מוסלמים בתוך שנה וחצי. המהגר האיראני שטבח בתשעה בני אדם במינכן והפליט הסורי ששחט אישה במצ'טה זכו לסל קליטה גרמני מצוין. 

קשה לבוא בטענות אל האירופאים. הם נהגו במידתו של אברהם אבינו והכניסו אורחים כשהם בטוחים שהטרור לא יגיע אל דלתם. הסברה הנפוצה היתה שהטרור נשען על סיבות, והם הרי לא סיפקו לו סיבות. הם לא תיסכלו ולא כבשו ולא הקימו מחסומים ולא הרעילו בארות. להפך: משלם המסים הגרמני שילם בשנים האחרונות 4 מיליון יורו לארגונים ישראליים הנאבקים בכיבוש. מחצית מהסכום הזה נתרם מממשלת גרמניה לארגונים שתומכים בחרם על ישראל ושוללים את קיומה.

עד מתי, מתחשק לצעוק לגרמנים, תחשבו שהבעיה היא ישראל? עד מתי, מתחשק להוסיף לחישה לחברים ממחנה חלוקת הארץ, תחשבו שהבעיה היא השטחים? הארגון לשחרור פלשתין הוקם ב־1964: שלוש שנים לפני שנחלם שחרור הכותל המערבי, לפני שחזרנו לחברון ולשילה ולבורות המים. אם לא היה הכיבוש היתה יפו. ואם לא יפו אז אשקלון. ואם לא היא, אז מינכן.

 

•••

הלוואי שיכולתי לנסוע במכונת זמן ולממן מכיסי לימודי ליבה לכמה חרדים חריפי־שכל שאני מכירה, שעזבו את בית המדרש ויצאו לעבודה. הם מוכשרים מעל הממוצע, אפשר לחוש את הברקים כשהם חושבים, אבל לא קיבלו סיכוי שווה בגיל 17, כשבני גילם נעמדו על רצפת ההשכלה ועשו בגרויות. בגיל 23 כבר היו הורים לשניים־שלושה. היום, לפני גיל 40 ועם משפחות גדולות, כשיכלו להתמצא יפה בנבכי כל משרד היי־טק, אחד עובד כקבלן פינוי הריסות, השני נציג שירות בחברה סלולרית והשלישי מוכר בחנות מכשירי כתיבה. 

וגם יצא לי לפגוש בחיי ישראלים וישראליות שלא קיבלו לימודי ליבה ביהדות. רצינו לגדל אפיקורסים וקיבלנו בורים? בכלל לא אפיקורסים, מאמינים בני מאמינים, אבל בורים מוחלטים. אנשים בני 40 שיצאו ממערכת החינוך בלי מושגי בסיס בתרבות העם שלהם, שהיהדות שלהם מסתכמת בחנוכייה, שעינם לא שזפה צורת דף גמרא, שלא יודעים מאית ממה שידע ילד יהודי בכל תקופה בהיסטוריה.

נכון, בהחלט לא מדובר בכולם, וודאי שיש גם ידענים. אבל באותה מידה שאנחנו מבקשים לקבוע רף מינימלי של ידע כללי לחרדים, אפשר לקבוע גם רצפה של לימודי ליבה לחילונים.

 

•••

ושוב השפה אשמה. העולם נברא במילה אבל, כמו מזלג וכמו ווייז, היא רק כלי. חבר הכנסת נחמן שי העביר השבוע חוק שמחייב את הביטוח הלאומי להשתמש במושג "קיצבת אזרח ותיק" במקום "קיצבת זיקנה", וכעת, בלי זקנים, יהיו בוודאי פחות מקרי שוד של זקנים; פחות התעללות של מטפלים בחוסים זקנים; פחות זקנים שלא מצליחים לרכוש תרופות.

החוק המיותר הזה (ולמה חוק? למה לא להרים טלפון למנכ"ל הביטוח הלאומי ולהציע לו לשנות?) מזכיר חקיקה אחרת של אותו פרלמנטר חרוץ. חוק בלתי נשכח של נחמן שי מ־2010 מחייב להחליף את המונח "מעביד" במונח "מעסיק" בגלל "קונוטציה שלילית לימים חשוכים". 

קחו בבקשה את יום המשפחה ותחזירו לי את יום האם. קחו את האזרחים הוותיקים ותחזירו לנו את הזקנים של ילדותנו. קחו את בני המיעוטים והצעירים ותחזירו את הערבים הישנים והטובים. העולם לא נעשה טוב יותר כי נעלמו מונחים כמו מעבידים וזקנים וכושים ופרחות, והיחס לנשים לא השתפר בעקבות הטרחנות הלשונית של מרב מיכאלי. גם העדפת "מתיישבים" על פני "מתנחלים" מייגעת. 

התקינות הפוליטית עוד לא נתפסה מניחה יד שבעה על הבטן. אנחנו מחליפים חרוזים בשרשרת תארים - מקשיש לזקן לבן גיל הזהב לגמלאי - ובכל פעם שמרחיקים ביטוי אחד מחשש היעלבות, הביטוי החדש כבר נושא טעם מעליב משל עצמו. אם צריך לתקן משהו, נתקן. לא משנה איך קוראים לו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו