לא להפוך את הקבינט למטכ"ל ב'
בדקה האחרונה לפני שהרכבת הממשלתית החדשה יוצאת לדרך - כך זה נראה אתמול - תבע נפתלי בנט להתנות את צירוף אביגדור ליברמן בחיזוק מעמדו של הקבינט הביטחוני. לפי בנט - בהסתמך על אירועי צוק איתן - השרים אינם מקבלים מידע בעניינים צבאיים אשר יכולים וצריכים לשרת אותם בקבלת החלטות.
ההקשר ברור: בנט מקווה כי דו"ח מבקר המדינה יאשש את טיעונו כי מערכת הביטחון - בנימין נתניהו, משה יעלון ובני גנץ ואגף המודיעין - טעו בהערכתם שחמאס לא יעשה שימוש במנהרות. ממילא הוא צדק בהציעו להקדים ולתקוף אותן (בנט, בניגוד לאביגדור ליברמן, מעולם לא הציע לכבוש את רצועת עזה).
גם אם יש דברים בגו - אין דברים בגו. שאיפתה של ישראל להאריך את השקט בדרום, פרי המבצע הצבאי הקודם עופרת יצוקה, הצדיקה הימנעות מתקיפת המנהרות. בוודאי כל עוד היתה תקווה והוקדשו מאמצים למנוע את הדרדור למבצע הצבאי, וזאת גם אחרי רצח שלושת הנערים בגוש עציון.
אך גם אם לצורך בירור רציני יוצאים מן ההנחה כי הצדק עם בנט ולא עם יריביו בקואליציה, אסור לקפוץ למסקנה כי נחוץ להוסיף כלים לקבינט הביטחוני. מפני שאם ההצעה לא רק תתקבל אלא גם תתבצע, ייהפכו שרי ה"קבינט הביטחוני" למעין מטכ"ל ב'. יותר רע מרע.
תחילה ימנו מזכיר צבאי ואחר כך שרים יתחילו לדובב קצינים מקצועיים מה מצוי באמתחתם, מה חושף מקור מודיעין א' ומה מקור מודיעין ב', ומה מצב הלוגיסטיקה בחיל התותחנים לעומת תביעות חיל הים, ואין לדבר סוף. קצינים יתחילו "לעשות לובי" אצל שרים, שעניינם אינו בניהול הצבא.
לישראל יש כלי בקרה מספיקים למערכת הביטחון. לא רק פנימיים אלא גם חיצוניים. הם שלושה: ועדת החוץ והביטחון בכנסת הפועלת גם בנסיבות חשאיות; והמטה לביטחון לאומי - שאם נחלש לאחר פרישתם של פרופ' עוזי ארד ויעקב עמידרור ויוסי כהן יש לחזקו באישיות מתאימה, אבל לא לדללו ולהקים תחתיו גוף מתחרה.
הקבינט הביטחוני צריך לעסוק באסטרטגיה, במלחמה או בשלום? אבל לא כיצד לכבוש מנהרה ובאיזה נשק לתקוף את האויב. אין לשרים מה לחפש בתחומים פרטניים אלה. מה גם שבמשרדיהם ממתינה להם עבודה רבה, ואזרחים רבים מתלוננים על פיגור ועצלות ושחיתות. זה, בעצם, הרגע לחזור מזווית חדשה לסיסמה הישנה - "תנו לצה"ל לנצח".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו