לפני זמן לא רב נכנסתי לרשת כדי לחפש פרטים על מקרה רפואי שקרה לי - וחשכו עיניי: התוצאה הראשונה בגוגל סיפרה על אדם שאירע לו מקרה דומה ותיאר אילו מחלות איומות עלולות להתפתח אצלו וכמה הוא חושש. החסרתי פעימה, מודה, אבל די מהר התברר שמדובר באיש שכנראה מכין תביעה ולכן מפליג בתיאורי האימה. אך בעוד הראש הבין, משהו מהחרדה נשאר.
"בריאות היא לא הכל בחיים, אבל בהיעדרה הכל הוא לא־כלום", אומר פתגם גרמני, וכשהאינטרנט כל כך נוכח בחיינו, טבעי שנחפש בו מידע בריאותי. הבעיה מתחילה כאשר הרשת הופכת לתחליף לגורמי מקצוע אחראיים וכאשר מסתמכים רק על "ד"ר גוגל", ששיטת העבודה שלו מביאה לאו דווקא את ההמלצה הבדוקה והמבוססת ביותר, אלא את הפופולרית ביותר.
אז למה בכל זאת יש רבים שמסתפקים בו? יש כאן לפחות הטיה אחת: יש המון אנשים שנכנסים לאינטרנט כדי למצוא אישושים לחרדותיהם ולפרנויות שלהם - וכמובן מוצאים את מרכולתם. מתפתחים דיונים, שבהם לכל הצדדים יש יותר עניין להצדיק את עמדתם מאשר למצוא חלופה (תראו איך בפייסבוק יש "לייק" אבל אין "דיסלייק" או "לא מסכים"), והופ! - קיבלנו כדור שלג שמתגלגל.
עוד לפני עידן האינטרנט נערכו בפסיכולוגיה החברתית אינספור ניסויים שהראו כיצד קבוצת אנשים, שמתכנסת לסיעור מוחות, אינה מייצרת אלטרנטיבות אלא עדריות, לפעמים תוך כדי אחיזה בטעות שהושתלה בדיון על ידי הבודקים לצורך הניסוי. אך אלה היו ניסויים: כשהסתיימו, גם הטעות המובנית נעלמה. ברשת, מנגד, הכל נשמר, וברגע שלכל אחד יש גישה לאינטרנט, עלולה העדריות להגיע בקלות למימדים מפלצתיים. באופן הזה, עם מספיק הקלקות, שמועה תהפוך ל"מידע", שיהפוך למידע "מבוסס", גם אם ביסודה שטות או מחקר שנמצא שקרי והופרך (יש גם כאלה), אבל עדיין חי ברשת ומצוטט במעגלים לאין קץ.
בלי שאתיימר לספק הסבר ממצה לתופעה, ההטיה נוגעת לבעיה עמוקה יותר של היחס בין ידע לבין סמכות. המשפט "ידע הוא כוח", שטבע פרנסיס בייקון, אינו רק סיסמה טובה לטיפוח הסקרנות אלא משמש לפחות זה 150 שנה, מניטשה ועד פוקו ואילך, גם ביטוי לאופן שבו מוסדות חברתיים (האליטה הביטחונית או קהילת המדענים, למשל) משמרים את כוחם על ידי שמירה על בלעדיות הידע. יש בתפיסות הביקורתיות האלה צדק רב - ידע אכן תורם לשימור אליטה המחזיקה בו - אך כאשר חילחלו אל ההמונים, היו ועדיין יש רבים מדי שמאמינים שידע משמש אך ורק לשימור האליטה, ולא, "חלילה", כדי להיטיב עם הכלל. "כולם דואגים רק לעצמם", "הכל אינטרסים". די שיהיו אפילו 5% שיחשבו באופן כל כך מוגבל כדי שהרשת תתמלא בתפיסות האלה יותר מכפי ערכן.
אין זה אומר, מנגד, שיש לסמוך באופן עיוור על מומחים, אבל קריטי ללמוד להבחין בין מידע לידע ולקבל החלטות מושכלות, ורצוי עם רשת ביטחון. הנה לכם קריטריון לקבלת החלטה רפואית: בהתלבטות בין מידע שסיפק רופא מוסמך לבין מידע חופשי באינטרנט שסותר אותו, את מי תוכלו לתבוע לדין אם, חלילה, תתרחש טעות? אל לנו לשכוח: לצד חוכמת המונים קיימת גם קיימת טיפשות המונים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו