אדם מואשם ברצח, מורשע בהריגה, יושב בכלא שלוש שנים, ולבסוף יוצא לחופשי כשהוא זכאי, ולו מן הספק.
נדירים הם המקרים שבהם פסק דין מטלטל מצד לצד את הקורא, גם אם אינו משפטן. עוד יותר נדירים הם המקרים שבהם בית משפט של ערעור מבסס את פסק דינו לא רק על בסיס ניתוח משפטי של העובדות, אלא על הצעת חלופה עובדתית לממצאים שעלו בערכאה הראשונה.
"פרשה כואבת מבחינה אנושית, קשה לניתוח משפטי; קדושת החיים מזה וחירות האדם מזה; וספק שלא נותן מנוח" - במילים אלה היטיב לבטא השופט נעם סולברג, שכתב את פסק הדין העיקרי בתיק, את הדילמה שעמדה לפני בית המשפט.
פסק הדין, בנוי לתלפיות, מנתח באזמל משפטי חד כל בדל ראיה ועדות. בדומה לזיכוי במשפט אולמרט, גם כאן נבחנה כל אפשרות מכל צידיה, בלי להותיר אבן אחת שלא נהפכה.
בעיני הדיוטות יש כאן חידה: כיצד שלושה שופטים בערכאה ראשונה מרשיעים בהריגה, ושלושה שופטים אחרים מזכים, ולו מן הספק. אבל זו גדולתו של המשפט - כמו גם ביטוי לקוצר ידו. המשפט אינו קובע מהי "האמת ההיסטורית", מה היה במציאות. הוא מסתפק - וזו חובתו - בקביעת "אמת משפטית", כפי שהיא עולה מעקרונות החוק הפלילי ודיני הראיות.
במשפט פלילי לא די בהסתברות הגיונית. דרושה הכרעה "למעלה מכל ספק סביר", וכשספק כזה נולד, מוטב, כמאמר קדמונים, לזכות אלף פושעים מאשר להרשיע אדם אחד חף מפשע.
בהיבט האנושי חבויה כאן דרמה שבדרך כלל אפשר לצפות בה רק בסרטים.
מילים שאמר החכם באדם לפני אלפי שנים היו למציאות. "עזה כמוות אהבה, קשה כשאול קנאה". אהבה וקנאה שהביאו, למרבה הצער והטרגדיה, למותו של האוהב הנכזב.
עיון בפסק הדין המרכזי של השופט סולברג (שאליו הצטרפו בהסכמה השופטים עמית וברון) מלמד שמוקד הזיכוי מן הספק היה מנעול הגה מברזל באורך של מטר שנמצא בזירה. גירסת ההגנה, שלפיה הקצין ראה במוט הברזל איום על חייו וחיי בני משפחתו, שהצדיק את שלוש היריות מאקדחו שפגעו בתוקף למוות, נתקבלה על דעת בית המשפט העליון.
למרבה הפלא, מנעול ההגה הכבד שנמצא בזירה, וששימש עוגן לזיכוי מן הספק, לא זכה לשימת הלב הראויה בערכאה הראשונה.
תיאורטית, הפרקליטות יכולה לבקש דיון נוסף בהרכב מורחב יותר. אך בניינו האנליטי של פסק הדין, המנומק להפליא, והסכמת כל שלושת שופטי ההרכב פה אחד לתוצאה המזכה, הופכים אפשרות זו לקלושה ביותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו