פתרון מהיר: נקודת האור בפרשת המלחים

מועמדי המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארה"ב התחרו ביניהם בגינוי פרשיית מעצרם של המלחים האמריקנים במים הטריטוריאליים של איראן. מהם שהצהירו הצהרות בעל פה, מהם שצייצו. ברור היה שאילו הם היו נשיאים, ולא ברק אובאמה הפחדן והרופס, לא היתה יכולה תקרית שכזו להסתיים כפי שהסתיימה, והאיראנים היו חשים את נחת זרועה של ארה"ב. עוד בטרם שוחררו המלחים קרא הסנאטור מרקו רוביו לאובאמה להודיע על השעיית הסכם הגרעין עם איראן, והיו באמתחתו ובאמתחת עמיתיו עוד הצעות שונות להפגנת נחישותה הלאומית של ארצם.

אלא שפרשיית המלחים, שלא תיחקק, כנראה, בדפי ההיסטוריה, משום שהסתיימה בתוך פחות מ־24 שעות, וללא נפגעים - מחייבת התייחסות מהיבט הפוך. עשרה מלחים אמריקנים הגיעו בשתי ספינות למים איראניים. הפנטגון הודה בכך מייד, ולא היה כל ויכוח על כך שתעו. הם נעצרו בידי משמרות המהפכה וצולמו כשידיהם כבולות. התמונות הופצו לכלי התקשורת בעולם. לא נעים, סוג של השפלה. מזכיר המדינה האמריקני, ג'ון קרי, התקשר לשר החוץ האיראני, מוחמד ג'וואד זריף, ודרש את שחרור המלחים, וזה אכן קרה, כעבור פחות מיממה.

מה, בדיוק היו מבקריו של אובאמה עושים טוב יותר? יוצאים למלחמה באיראן בשל תמונות המלחים הכבולים? מבטלים את ההסכם הגרעיני ומסתכנים בפיתוח נשק גרעיני איראני? קשה לדעת. סביר להניח שלא. ה"רפיסות" של אובאמה גרמה לכך שהפרשייה הסתיימה לפני שהחלה, בלי שנגרם נזק של ממש לאיש. התמונה לא היתה סימפטית למעצמה היחידה בעולם ולמלחים התועים, אבל יש דברים קשים ממנה.

מצד שני, אפשר היה ללמוד כמה דברים מעניינים מן האירוע. למשל: שהשיפור ביחסים בין ארה"ב לאיראן, על רקע חתימת ההסכם בעניין הגרעיני, פתח קו ישיר בין שתי הממשלות ואיפשר תקשורת מיידית בין הצדדים והעברת מסרים יעילה. למשל: שהצורך ביחסים קורקטיים עם ארה"ב, בהקשר הפשרת הכספים והקלות נוספות, גרם לאיראן לא להרהר פעמיים לפני הפרידה מן הספנים האמריקנים. למשל: שגם כאשר מדובר במשמרות המהפכה, אשר פועלים מחוץ להיררכיה השלטונית הרגילה באיראן, אין הם פועלים בוואקום, ואם מתקבלת החלטה שלטונית - היא מתבצעת.

אז אפשר לבוא אל אובאמה בטענות, וחלקן יהיו מוצדקות, לגבי הדרך שבה ניהל את העולם בשבע השנים האחרונות, אבל את פרשת המלחים התועים יוכל הנשיא האמריקני לרשום בצד החיובי של המאזן המדיני שלו. די קל ליצור משבר דיפלומטי, מדיני ואפילו ביטחוני סביב אירועים כאלה, אבל הרבה יותר קשה לסיים אותם בשקט, בתוך כמה שעות. הוא עשה זאת משום שבכל שנות שלטונו ייחס חשיבות רבה יותר לחיי אדם מאשר למשחקי כבוד.