כאמא לחמישה אני כמובן מזדהה עם הצורך בזמן שקט מדי פעם, שבו הילדים עסוקים בשלהם ואני יכולה להתפנות לעיסוקיי. מאידך, כרופאה, אני מתקשה להתעלם מעשרות המחקרים על אודות השימוש במסכים השונים המקיפים את ילדיי וילדיכם לאורך כל היום, ומבינה שאלו לא יכולים לשמש בייביסיטר תמים עבורם.
האפשרויות הדיגיטליות הסובבות את ילדינו כיום הן אינסופיות: מסכי מחשב, טאבלטים, מסכי סמארטפונים ועוד. אין חולק על כך שהעולם הטכנולוגי הביא איתו קידמה מבורכת. הוא חושף את ילדינו למידע עשיר הנמצא במרחק הקלקת עכבר או לחיצת אצבע, מאפשר להם ליצור קשרים חברתיים, להביע רעיונות, לשתף מחשבות, ליצור ועוד. אבל האם לא רצנו קדימה מהר מדי, מבלי לחשוב גם על החסרונות, והסכנות?
מינון הוא שם המשחק. לא ייאמן, אך מלבד שינה, נתח הזמן העיקרי של ילדי המאה ה־21 מוקדש למסכים. לא ללמידה, לא למשחק יצירתי, מחשבתי או פיזי, אלא לפלטפורמות טכנולוגיות, שאינן מאפשרות להם לקיים תקשורת הדדית, דו־כיוונית. והרי זמן הוא משאב מוגבל. כל שעה שמבלה הילד מול מסך היא שעה אחת פחות שמנוצלת לחשיפה לגירויים התפתחותיים, שאותם המחשב, הטלוויזיה וה־X-BOX לא מספקים. זו שעה אחת פחות שבה אפשר היה לעסוק בפעילות גופנית, החסרה כל כך בימינו, והובילה אותנו למגיפת השמנה עולמית, ושעה אחת פחות שבה הם מקיימים אינטראקציה עם מישהו שמגיב, שומע ועונה. הגירוי ההתפתחותי הטוב ביותר שאנחנו יכולים לתת לילדינו הוא אנחנו: בשיחה, בבילוי משותף, במשחק בבית ובחוץ.
אך לא רק המינון חשוב, אלא גם התוכן. במקרה הטוב הם מכלים את זמנם מול תוכניות חסרות תוכן, במקרה הרע - מול תכנים של תחרותיות, תככנות ואלימות. אם תחשבו על זה, גם ה"לוני טונס" הם די אלימים. האם בדקתם מהו עולם התוכן של משחקי המחשב שלהם? האם הם עסוקים בלהרוג ולהרוס או שהם מעורבים ביצירה ופתרון בעיות? האם החיפושים שהם מבצעים בשיטוטיהם ברשת מיועדים להרחבת ידע, לשעשוע או שמא דווקא דרכם הם נחשפים לעולמות מסוכנים ומזיקים? זהו המקום שלנו להיות אחראיים ושותפים. עלינו לבחור עם הילדים את התוכנית שבה יצפו, לדון במה שהבינו וגם להעביר ביקורת, לחנך וללמד אותם איך להיזהר ברשת, להתקין הגנות ותוכנות סינון מתאימות ובעיקר לא להיות פסיביים ושאננים.
ומילה אחרונה - אנחנו מחנכים את ילדינו דרך דוגמה אישית. בואו נרים גם אנחנו את הראש מהמסכים, נכבה את רעש הרקע של הטלוויזיה הפועלת מבלי שצופים בה באמת, נערוך ארוחה משותפת עם ילדינו ונראה להם שגם לנו יש עיסוקים נוספים מעבר למסך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו