"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
ההנהגות רוצות רגיעה - אבל יש אווירת הסלמה

ההנהגות רוצות רגיעה - אבל יש אווירת הסלמה

,עודכן

האווירה האופטימית־משהו ששררה שלשום בישראל, כאילו גל הטרור הנוכחי עומד בפני בלימה, התחלפה אתמול בדאגה עמוקה ובהבנה כי למרות רצונן המובהק ברגיעה, עלולות ישראל והרשות הפלשתינית להיגרר להסלמה.

לכאורה, לא היה גם ברצף הפיגועים שבוצעו אתמול שום דבר שלא ראינו בימים האחרונים: כולם היו ניסיונות של בודדים לדקור/לדרוס/לירות בישראלים. שום דבר מאורגן, ממומן או מכוון על ידי ארגון או גורם כלשהו, ובוודאי שום דבר שאפשר לקשור אותו למשהו אחר.

ובכל זאת, יש קו ברור שמקשר בין כל האירועים: האווירה. למרות המאמצים בירושלים וברמאללה, והשפה המתונה שנוקטים ביממות האחרונות נתניהו ואבו מאזן, יותר ויותר פלשתינים - יותר מדי - לוקחים סכין או רכב ויוצאים להרוג.

מדובר בתופעה מוכרת של חקיינות, שרק במזל (ובהתנהגות נכונה של אזרחים ואנשי ביטחון) הסתיימה אתמול ללא הרוגים, אבל אין בכך דבר כדי להעיד על ההמשך: מחר, חלילה, עלול פיגוע לגבות גם מחיר בנפש.

במצב הדברים הזה עומדות בפני ישראל שתי אפשרויות. הראשונה, להסתפק בצעדים הביטחוניים שננקטו עד כה - תגבור הכוחות בגדה, הכוננות המשטרתית הגבוהה בתחומי הקו הירוק והידוק התיאום עם מנגנוני הביטחון הפלשתיניים - ולקוות לרגיעה. השנייה, להגביר משמעותית את הלחץ הביטחוני, ולפעול לכפות רגיעה. נתניהו ויעלון, בעצת כלל גורמי הביטחון, מתעדפים כרגע את האופציה הראשונה; חששם, המוצדק, הוא שסגר ומחסומים יפגעו בכלל האוכלוסייה האזרחית הפלשתינית, ובהכרח יוציאו רבים לרחובות, מה שיוביל לעוד חיכוכים, עוד נפגעים ועוד פיגועים - מסלול ישיר להסלמה רחבה.

ייתכן מאוד שגם האפשרות השנייה תוביל לאותה התוצאה, אם חלילה יימשכו הפיגועים, ומחירם יחייב את ישראל להחריף את תגובותיה. במצב עניינים כזה תדע ישראל כי עשתה הכל כדי להימנע מכך, עניין בעל חשיבות מדינית, אזורית ופוליטית. יש הסבורים כי בכך נפגעת ההרתעה הישראלית, אולם לעת עתה מדובר במחיר נסבל שגם יתרונות בצידו: הימנעות מגלישה לאינתיפאדה, שעלולה לכלול גם את ערביי ישראל ואת רצועת עזה, ופגיעתה בישראל תהיה קשה יותר.

בבחירה באפשרות הסבילה נוטלת ישראל סיכון מודע, שהתממשותו או נטרולו תלויים בשלל גורמים: מידת הצלחתם של המחבלים והיקף הנפגעים, פעולות נקם אפשריות מצד ישראלים, אופי הברברת מצד בכירים משני הצדדים בדגש על סוגיית הר הבית, הצלחתם של נתניהו ואבו מאזן לדבר (שלא באמצעות שליחים) כדי לייצר מראית עין של אינטרס ושותפות, וכן - גם לא מעט מזל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יואב לימור

פרשן צבאי