ההנהגות רוצות רגיעה - אבל יש אווירת הסלמה | ישראל היום

ההנהגות רוצות רגיעה - אבל יש אווירת הסלמה

האווירה האופטימית־משהו ששררה שלשום בישראל, כאילו גל הטרור הנוכחי עומד בפני בלימה, התחלפה אתמול בדאגה עמוקה ובהבנה כי למרות רצונן המובהק ברגיעה, עלולות ישראל והרשות הפלשתינית להיגרר להסלמה.

לכאורה, לא היה גם ברצף הפיגועים שבוצעו אתמול שום דבר שלא ראינו בימים האחרונים: כולם היו ניסיונות של בודדים לדקור/לדרוס/לירות בישראלים. שום דבר מאורגן, ממומן או מכוון על ידי ארגון או גורם כלשהו, ובוודאי שום דבר שאפשר לקשור אותו למשהו אחר.

ובכל זאת, יש קו ברור שמקשר בין כל האירועים: האווירה. למרות המאמצים בירושלים וברמאללה, והשפה המתונה שנוקטים ביממות האחרונות נתניהו ואבו מאזן, יותר ויותר פלשתינים - יותר מדי - לוקחים סכין או רכב ויוצאים להרוג. 

מדובר בתופעה מוכרת של חקיינות, שרק במזל (ובהתנהגות נכונה של אזרחים ואנשי ביטחון) הסתיימה אתמול ללא הרוגים, אבל אין בכך דבר כדי להעיד על ההמשך: מחר, חלילה, עלול פיגוע לגבות גם מחיר בנפש.

במצב הדברים הזה עומדות בפני ישראל שתי אפשרויות. הראשונה, להסתפק בצעדים הביטחוניים שננקטו עד כה - תגבור הכוחות בגדה, הכוננות המשטרתית הגבוהה בתחומי הקו הירוק והידוק התיאום עם מנגנוני הביטחון הפלשתיניים - ולקוות לרגיעה. השנייה, להגביר משמעותית את הלחץ הביטחוני, ולפעול לכפות רגיעה. נתניהו ויעלון, בעצת כלל גורמי הביטחון, מתעדפים כרגע את האופציה הראשונה; חששם, המוצדק, הוא שסגר ומחסומים יפגעו בכלל האוכלוסייה האזרחית הפלשתינית, ובהכרח יוציאו רבים לרחובות, מה שיוביל לעוד חיכוכים, עוד נפגעים ועוד פיגועים - מסלול ישיר להסלמה רחבה.

ייתכן מאוד שגם האפשרות השנייה תוביל לאותה התוצאה, אם חלילה יימשכו הפיגועים, ומחירם יחייב את ישראל להחריף את תגובותיה. במצב עניינים כזה תדע ישראל כי עשתה הכל כדי להימנע מכך, עניין בעל חשיבות מדינית, אזורית ופוליטית. יש הסבורים כי בכך נפגעת ההרתעה הישראלית, אולם לעת עתה מדובר במחיר נסבל שגם יתרונות בצידו: הימנעות מגלישה לאינתיפאדה, שעלולה לכלול גם את ערביי ישראל ואת רצועת עזה, ופגיעתה בישראל תהיה קשה יותר.

בבחירה באפשרות הסבילה נוטלת ישראל סיכון מודע, שהתממשותו או נטרולו תלויים בשלל גורמים: מידת הצלחתם של המחבלים והיקף הנפגעים, פעולות נקם אפשריות מצד ישראלים, אופי הברברת מצד בכירים משני הצדדים בדגש על סוגיית הר הבית, הצלחתם של נתניהו ואבו מאזן לדבר (שלא באמצעות שליחים) כדי לייצר מראית עין של אינטרס ושותפות, וכן - גם לא מעט מזל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר