המפתחות של מפקד המחוז

שלוש סוגיות דורשות דיון דחוף בעקבות רצח הצעירה שירה בנקי בידי ישי שליסל במהלך מצעד הגאווה, ובהשוואה לרצח הפעוט עלי דוואבשה:

√ אין כמעט צורך בוועדת הבדיקה שהקים גלעד ארדן, מפני שהדקירות לא באו בהפתעה. כל מצעד גאווה בירושלים הוא נושא לעימות סוער. לכן המשטרה צריכה היתה להקים מטה לטיפול במצעד. הכלל הראשון הוא לקרוא את עיתוני המתנגדים. או אז היו מגלים בקלות כי שליסל שב לסורו. אם זה לא נעשה, מפקד המחוז ייטיב לעשות אם יניח את המפתחות על השולחן. חבל על הזמן. כל עיכוב ביורוקרטי מעורר חשד כי יש כוונה "למרוח" את הדברים.

√ בפרשת הרצח בירושלים, כמו גם בכפר דומא שבו נשרף למוות פעוט, יש חשיבות רבה לבחון את רמת הדציבלים של המגנים. לא שמישהו תמים להאמין כי הזועקים את הגינוי כואבים יותר. כבר נאמר ביהדות כי דווקא המתפללים בקול רם חשודים שאינם מתכוונים לתוכן דבריהם. אבל רמת הזעקה מעידה על הלך הרוח של הפוליטיקאי המצוי. כשהוא צורם למחות את בג"ץ מעל פני האדמה בדחפור D-9, הוא חש כי הציבור שלו עימו; וכשפעוט פלשתיני נרצח בדם קר, הציבור הזה מאיים דווקא על הנשיא מדוע הפשע הנורא נוגע אל ליבו. הצליל הלוחש של הגינוי בשני מקרי הרצח - כמו גם ההבנה שמגלה השמאל הקיצוני להתפרעות ערבים ופלשתינים בחסימת צירים וצמתים וביידוי אבנים - מעידים שהפוליטיקאי סבור כי ציבורו מצפה ממנו לנהוג בעבריין הקיצוני לפנים משורת הדין ולבוא חשבון רק עם היריב.

√ הכל מתחיל בהסתה נגד בג"ץ. תוכנה הוא ערעור על כללי ההתמודדות הנחוצים בדמוקרטיה. ממנה מתחילים ההיתרים החמורים האחרים שקבוצות פוליטיות ויחידים נוטלים לעצמם. החל בקריאה בלתי חוקית לא לשרת בצה"ל וכלה בהפעלה בלתי אחידה של כלים העומדים לרשות החוק בתקריות המתרחשות במגזרי החברה השונים. נכון חדר צה"ל לכפרים בסביבת איתמר לאחר הרצח הנתעב של משפחת פוגל והתעלם מכל זעקות השמאל הקיצוני. רק שהוא לא נהג כך במאחזים הבלתי חוקיים עם ארשת משיחית לאחר רצח עלי דוואבשה, וזה מקומם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו