העגל לא רוצה לינוק

1. יותר משהפרה רצתה להניק, העגל לא רצה לינוק. הפעם גל מקל קיבל כמעט הכל ממכבי ת"א: חוזה תלת־שנתי שמתחיל ב־650 אלף דולר לעונה ומסתיים בקרוב ל־800 אלף בעונתו השלישית (השכר הכי גבוה לישראלי אי פעם במועדון), ומכיל למעשה גם את תשלומי המס של השחקן למס הכנסה עבור השנתיים ששיחק בחו"ל. בנוסף קיבל סעיפי יציאה לאן.בי.אי ובעיקר את עמדת הרכז המוביל נכון לסוף יוני. הקפטן יוגב אוחיון, בצעד אצילי, הסכים לזוז הצידה כדי שהקבוצה תתחזק בישראלי הכי טוב בשוק.

אבל מקל לא שכח ולא סלח. בקיץ 2009, כשחזר מגלבוע/גליל, הבטיחו לו את עמדת הרכז השני, ואז הנחיתו לו את דורון פרקינס. אחרי חודשיים מצא עצמו שוב בגליל עם צריבה חזקה בדיסק. מאז רצתה אותו מכבי שלוש פעמים, כאשר הפעם זה היה הכי רציני. מקל לא רוצה כנראה לעצור בצהוב.

2. בתחילת יוני 1999 החליטה מכבי ת"א לא לחכות לעודד קטש במסעותיו לנחות באחת מקבוצות האן.בי.אי. המוטו אז במכבי היה שאם אתה לא תנהל את העניינים, העניינים ינהלו אותך. זה נבע מכך ששנה לפני כן הקבוצה חיכתה לשחקן ונכוותה. כשמקל נסע למיאמי במקום לחתום על החוזה, מכבי הנחיתה כאן את ג'ורדן פארמר. כשמקל ביקש דחייה נוספת, במכבי החליטו לסגור את הדלת בפניו.

יהיו שיאמרו שהחתמת פארמר היתה סטירה כואבת למקל מצד מכבי. ייתכן שבקבוצה חשו שאין להם צורך אמיתי כרגע במקל אחרי שפארמר ישחק כישראלי. אבל אם מכבי תישאר במצבת הגארדים הזו, התלות באוחיון רק תגבר כי טיילור רוצ'סטי ופארמר לא בדיוק אוהבים לכופף ברכיים בהגנה, ולבראיין רנדל, אם יוחתם, יהיה קשה לשמש שוב הילד ההולנדי על הסכר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו