עדיף היה להציג את המתווה קודם

הכנסת ה־20 התאפיינה אמש בשורה משירתו של חיים נחמן ביאליק: "ראיתיכם בקוצר ידכם ולבי סף דמעה". כולם קצרי יד.

אם אביגדור ליברמן פטריוט כה גדול, הסבור כי מתווה מכירת הגז ראוי ונכון ודחוף לבצעו, כיצד חסם אותו מלצאת לדרך רק בגלל שיקולים צרי עין של אינטרס מפלגתי? מילא, יצחק הרצוג ומפלגתו הסבורים כי המתווה שגוי, אבל הוא? אין צידוק.

גם סירובו של אריה דרעי ליטול על עצמו את תפקיד הממונה על ההגבלים תמוה. הוא אינו פחדן. אם אינו עושה זאת משמע שיש לו סיבה שבינו לבין עצמו. מישהו צריך ללחוץ אותו אל הקיר, באיזה תנאי יקבל עליו את המשימה?

הוא הדין בשרים משה כחלון ויואב גלנט וחיים כץ. היועץ המשפטי של הכנסת אייל ינון העניק להם כיפת זהב, קיר ברזל, טענת הסתמכות. יוצא, שהגלגל התהפך. אם אינם רוצים להצביע, עליהם להוכיח כי הימנעותם אינה משרתת דווקא את האינטרסים שבגללם פרשו מהציבור במליאת הכנסת. עם זאת, לפחות שניים מהם - גלנט וכץ - נהגו בזהירות מובנת בהירתעם מלהצביע.

בנפרד מהם אין הצדקה להתנהלות בנימין נתניהו. משהממונה על ההגבלים דייוויד גילה התנגד למתווה הגז צריך היה לפנות לבית הדין לערעורים בראשותה של נאווה בן־אור ולהשלים את ההליך, ולא לעלות על נתיב עקלקל של נטילת הסמכות לטובת שר הכלכלה דרעי; ומשזה סירב לחתום, היה עליו לברר אם מובטח לו רוב בכנסת; ומשקמו שלושת המוסקטרים - כחלון וגלנט וכץ - וסירבו להצביע על העברת הסמכות לדרעי, צריך היה נתניהו לחשוף את המתווה בפני הכנסת והציבור בכללו. בהנחה כי מדובר במתווה ראוי לתנאים השוררים עתה במשק, היה זוכה לרוב במליאה ולגיבוי בציבור, והכל היה בא על מקומו בשלום. אין הסבר מדוע לא חשפו את המתווה. הסירוב החשיד את נתניהו ושריו הקרובים כי רצונם ליטול לעצמם סמכות־על ייחודית, ולא לנהוג בשקיפות. האם היה להם מה להסתיר? אם ייחשף המתווה היום או מחר - כמובטח - ניתן יהיה לתקן את תוצאות ההצבעה שלא התקיימה אמש בכנסת.

משבר הגז ייפתר איכשהו, אבל ברוח זו לא תוכל הממשלה להחזיק מעמד זמן רב.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו