אין עוד מדלבדובה

1. מת'יו דלבדובה צריך להיות הדמות שמופיעה על פלאיירים של בתי ספר לכדורסל - אם אלוהים יוצר את הלברון ג'יימסים של העולם, אז תוכניות כדורסל יסודיות, אופי עקשני, הזדמנות וקצת מזל יוצרות את המת'יו דלבדובאים של עולם הכדורסל. 

הדלבדובאים הם כאילו אנשים רגילים, נראים כמוני כמוך, כתם אפור ואנושי המתהלך על פני האדמה, אבל הוא, עם הגנה אלוהית על סטף קרי, אלוהית לפחות כמו המספרים של לברון, נקודות בקלאץ' וקור רוח מהעונשין, מראה שאפשר להכריע משחקים בגמר האן.בי.אי בלי האות i במילים דיפנס, לב או חוסר טאלנט. ג'יימס הוא המוציא והמביא של קליבלנד, אבל בלי האוסטרלי, אין עוד מלבדובה.

2. בניסיונות האמריקנים המוקדמים לפצח מי זה דיוויד בלאט, ניסו להדביק לו את תדמית התקפת פרינסטון. אך במקום התקפת פרינסטון, הרי עקרונות של פרינס לא מספיק טובים למלך, בלאט ניפק לקליבלנד הפצועה, החבוטה והגאה, את הגנת אוניברסיטת שרון סטון מ"אינסטינקט בסיסי" - פותח רגליים במבט מפתה של חוסר כישרון כביכול, רק כדי להכניס אותך למלכודת דבש של אגרסיביות אתלטית קטלנית. 

גם הפקת הלקחים של בלאט לגבי ההתקפה הלברונית, הנתונה לחלוטין לרצונו של המלך, הצליחה בצורה טובה יחסית. ג'יימס חיפש את המסירה הרבה יותר, כמעט כל שלשה של קליבלנד הגיעה בזכות הכיווץ ממנו, ובתחילה אף נראו ניסיונות לבודד באותם אזורים את ג'יי.אר סמית' ואימן שאמפרט. יותר שחקנים נגעו בכדור, וזה אמנם נגמר פעמים לא מעטות במהלכים מזעזעים אבל השתלם לקראת הסיום ובהארכה (שלשה של שאמפרט). וכשיש הגנה לסמוך עליה, אפשר להזדעזע בפחות דרמטיות. הלקיחה של הכדור האחרון של ג'יימס לתוך הצבע, על אנדרה איגודלה, נתנה לכל היועצים, הלוחשים, המדברים והכותבים תחושה שקיבלו את תעודת ההסמכה בקורס מאמנים: "אמרנו לו!"

3. שלוש דקות ורבע לסוף, זה נראה היה כמו פטיש בראש קליבלנדי על ההתקפה של סטיב קר. כמות האנרגיה שהושקעה כדי להאט את צעדיהם של קרי וקליי תומפסון יכולה היתה להפעיל טורבינת רוח. ועם התקפה מכוערת, מצמררת ויעילה לפרקים, קליבלנד חפרה את דרכה ליתרון 11. אם קליבלנד היתה קבוצת כדורגל, אז אין ספק שהיא היתה קבוצה איטלקית המיישמת את הקטנצ'יו. אבל אז קר שלף מהלך מבריק מהספר "אמנות הצמדת המשחק ב־30 שניות" וכמעט יצר את נס אוקלנד. ה"האק אה מישהו" הוא מהלך מכוער, אבל אם ניתן להכיל אותו, אז זה בסיטואציה שבה קר השתמש בו על טריסטן תומפסון, כשניתן לעשות עבירות רחוקות מהכדור כדקה ורבע בלבד. 

גולדן סטייט הורידה לחמש הפרש ומבלי שאיש הרגיש, ניקולה מלי מארמאני מילאנו התחמק חרישית לתוך גופו של סמית', שביצע עבירות מטופשות שהובילו להארכה. דז'ה וו? באותם רגעים זה נראה עבור בלאט כמו דז'ה מו - כשהוא חווה את הבולשיט הזה שוב, ממש כמו במשחק מספר 1. ועדיין מצא כוחות כדי לקחת את המשחק. כמה כוחות צריך האיש, כמה כוחות יש לקבוצה שלו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו