אל תהרסו הישג של הציונות האמיתית

נפלה בחלקי זכות ענקית לכסות את "מבצע שלמה" במאי 1991. במשך יומיים הייתי עד לרכבת אווירית שהעלתה ארצה 14,320 אחים יהודים. ראיתי את הציונות בהתגלמותה. שהיתי כמעט חודש במדינה לפני המבצע. הייתי עד להכנות. גם אני בכיתי מהתרגשות כמו רבים אחרים. אני זוכר עדיין כיצד צוותי אוויר סובייטים התפעלו מהיוזמה הישראלית לפנות היהודים אחרי שהמנהיג מנגיסטו נמלט מהמדינה, והמורדים (הוואיאניז) צרו על העיר. כמה גאה הייתי באותם ימים להיות ישראלי.

באחד ההרקולסים האחרונים שבתי ארצה מודע, כמו רבים מחבריי הישראלים במטוס, לכך שהקושי הגדול מצפה לעולים החדשים עם הגעתם למולדתם. קליטה היא לא דבר פשוט, ומה לעשות והאחרון שמגיע לא תמיד זוכה ליחס מועדף מאלה שקדמו. לא סתם מערכון העולים החדשים של אורי זוהר ואריק איינשטיין מ־1973 הפך למיתולוגי. איזו עלייה לא סבלה מגזענות? גם יהודים לא חסינים מתופעה כואבת ואיומה זו. הטבע האנושי לא מושלם, למי ששכח. 

אבל מדינת ישראל הוקמה עבור בני העם היהודי, ויהיה צבעם לבן, אדום, צהוב או שחור. לעולה שהגיע מגונדר או גודג'ם זכות להתגורר בארץ לא פחות מהצאצאים של העלייה הראשונה או השנייה. זה סוד הקסם של המפעל הציוני. אני זוכר כיצד הסתכלתי אז על המבוגרים ביותר מבין העולים וחשבתי לעצמי כי להם הקליטה תהיה משימה כמעט בלתי אפשרית. הדורות הבאים, חשבתי, כבר ירגישו בבית. 

אלא שההפגנה האלימה אתמול בתל אביב, שמצטרפת לזו שהתקיימה ביום חמישי בירושלים, מוכיחה כי יש עדיין בעיות אובייקטיביות של עולים חדשים, ועוד כאלה המגיעים עם אמצעים כלכליים מוגבלים. חובתה של המדינה להביא אותם, ולאחר מכן לעזור. כנראה זה לא מספיק. בינינו, זה אף פעם לא מספיק. כמה ימים לפני מחאת הקהילה האתיופית פרצו בבולטימור מהומות השחורים בארה"ב. גל נוסף על אלה שאמריקה כבר ידעה בחודשים האחרונים. מהומות שהחזירו אותנו למהומות הקשות של 1967 ו־1968. השבועון "טיים" אף הקדיש לסיפור את עמוד השער שלו. גם כאן היו כאלה שביקשו לעשות השוואה. מה הקשר?

בארה"ב אירעו לאחרונה כמה מקרים של נערים שחורים שנהרגו על ידי כוחות הביטחון. אצלנו מה שהביא לפרץ האלימות היה יחס מתועב ומחליא של שני שוטרים שהיכו בברוטליות את החייל דמאס פקדו. התמונות זיעזעו אותנו, ובצדק. השוטרים נזרקו מייד מהמערכת. בצדק.

בארה"ב חשה עדיין הקהילה השחורה את האפליה. מרטין לותר קינג? זה היה רק אתמול, גם אם הגזענות שמולה לחם ואותה ניצח התאימה יותר לימי הביניים.   

כאן, בניגוד לארה"ב, אין לאוכלוסיה שהצטרפה אלינו מאתיופיה 300 שנה של עבדות שצריך למחוק. כאן במקרה שלנו יש תיקונים שצריך לעשות.

לרוע מזלם של אחינו מאתיופיה, הם גם הגיעו בתקופה שבה החלו להגיע מאפריקה המהגרים הבלתי חוקיים, ולא חסרים טיפשים שיבלבלו ביניהם. לא חלילה שמהגר בלתי חוקי הוא הפקר ומגיע לו יחס משפיל, אלא שמה לעשות שעולה חדש מאתיופיה הוא לא פחות ישראלי מכל ישראלי אחר, ויש כאלה המבלבלים ביניהם. גם ביחס. אבל גם במחאה.  

התבוננתי בעצב רב בהפגנה האלימה אתמול. דמעות השמחה של 91' הפכו לדמעות של עצב. יהיו שימהרו כמובן להכתים שוב את המדינה, אבל העלייה מאתיופיה - אם זה מבצע משה ב־1984 ואם מבצע שלמה ב־1991 - נמנית עם הפרקים המופלאים של מפעל הציונות.

חובה עלינו להתייחס בכבוד לכל אזרח, לכל אדם. חובה על אחינו האתיופים לזכור את המאמץ שהיה כרוך בהבאתם הביתה. חבל שנמצאו מי שקפצו על העגלה, קיצונים למיניהם לא חסרים אצלנו. הם לא באו להפגין - רק באו להסית.

כאן זה לא בולטימור, כאן זה לא פרגוסון. כאן זה תל אביב וירושלים. מותר להפגין, מותר לבוא בטענות, רצוי להתלונן ולהוקיע תופעות גזעניות ודוחות שקיימות בחברה. אבל אין צורך באלימות כי כולנו איתכם, ולו מהסיבה הפשוטה שאתם - זה אנחנו. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו