בפתחו של "השבוע הלאומי" של ישראל

עם סיומן של חגיגות המימונה המסורתיות הערב, יעמוד הציבור הישראלי בפני שבוע החוזר על עצמו מדי שנה ושהוא בעצם שבוע המגדיר, לטוב ולרע, את הישראליות - כולל את אלו הנפקדים ממנה. השבוע הזה יתחיל ביום רביעי שבו נציין את יום הזיכרון לשואה ולגבורה, עבור ביום הזיכרון לחללי צה"ל ולנפגעי פעולות האיבה וסיומו ביום העצמאות. זהו שבוע שכל כולו מעבר בין קטבים קיצוניים המהווים סימבול הנע בין עצב לבין שמחה, בין חורבן לבין צמיחה ובאופן יותר דרמטי הוא תזכורת אולטימטיבית למה שהיינו, מה שאנחנו ומה שהיינו רוצים להיות. וחשוב לא פחות: יש קשר הדוק בין כולם, כזה המשותף לרובנו.

נכון. יש כאלו שאינם מבינים מדוע יש צורך בשבוע שכזה. אם נגלוש ברשתות החברתיות ונקרא, נצפה ונקשיב לכלי תקשורת מסוימים, נוכל למצוא את אלו הרוטנים על כך. בעיניהם, לא רק שהדבר מיותר אלא אף מזיק. מדובר בקולות שרק הולכים ומתרבים אך עדיין, בין כלל הציבור בישראל הם מיעוט, שגם אם צעקני, עדיין קטן. הקולות הללו הם ההוכחה המובהקת ביותר לכך שישראל היא דמוקרטיה חיה ובועטת 67 שנים לאחר שנוסדה.

דומה שככל שעובר וחולף לו הזמן, יש נחיצות רבה למבנה המיוחד של השבוע הזה מכמה טעמים: ראשית, יש צורך מהותי לגלות לדור הבא על שום מה אנחנו כאן ולנסות לענות ככל האפשר לאן אנחנו הולכים. שנית, משום שזאת לא באמת חזרה זהה מבחינת התכנים. הסיפורים, הן העצובים והן המשמחים, הקשורים לימים הללו, הם כה רבים, וזאת העת שאנו מגלים טפח ועוד טפח העשויים לקרב אותנו אל תמונה רחבה יותר של הסיפר הישראלי. שלישית, בעידן שבו בעולם מתגברים קולות הדה־לגיטימציה למדינה היהודית והדמוקרטית היחידה בעולם, ראוי שנבהיר היטב על איזה בסיס מוסרי וערכי מדינת ישראל עומדת. הימים הללו של הכרת מוראות המלחמות, סיפורי הגבורות, חידון התנ"ך ופרסים למצוינות הם ההבהרה הטובה ביותר. ולבסוף - זאת העת שבה אנו מבליטים מצוינות - דבר המעודד אחרים לשאוף לכך, וזוהי אותה מצוינות המסייעת לנו יותר מכל להתמודד עם האתגרים הרבים שעימם אנו מתמודדים.

ואולם, בשבוע הזה אל לנו לזכור רק את אלו שהלכו ואינם איתנו עוד, אלא גם את ניצולי השואה ואת המשפחות השכולות משום ששתי הקבוצות הללו נטלו על עצמן, בעל כורחן, את המטען הישראלי הכבד ביותר שעליו כולנו נשענים. בשבוע הזה הם מקבלים את התזכורת הכואבת ביותר לכך. בתוך קבוצת המשפחות השכולות ראוי לשים דגש על משפחות שכולות שאינן יהודיות אך כרתו עימנו ברית דמים.

הנה כי כן, שבוע המשמעויות הישראליות הוא השבוע שמניע אותנו למשך כל השנה.